Resilience according to the Soulagogy approach

חוסן נפשי על-פי הגישה הסולאגוגית

מטרת החינוך במאה ה-21 היא גיבוש הזהות העצמית השלמה של הלומד: גיבוש הזהות, המשמעות והאמונה שלו. התהליך החינוכי מסייע ללומד לגבש את "עמוד השדרה" שלו, המצפן האישי, המסייע לו לנווט בבטחה בגלים הסוערים של המציאות המשתנה. מטרת הגישה הסולאגוגית Soulagogy המבוססת מודל הבש"ם ולמידת נחי"ל, היא לסייע ללומד לפתח את החוסן האישי שלו.
"עמוד השדרה" של הלומד מוגדר במונח המקצועי: רזיליינס resilience. את המילה רזיליינס ניתן לתרגם כגְּמִישׁוּת, אֶלַסְטִיּוּת; יכולת התאוששות מהירה, חוסן נפשי; או כחוסן גמיש. במקורות קיימת מילה המשלבת את הגמישות עם החוסן הנפשי והיא "אמת ויציב". יציב (יציבא)- פירושה "אמת" בארמית המקראית. האמת- בעברית היא גמישה, משתנה ודינמית. כך למשל נכתב במקרא בארמית: "עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר יַצִּיבָא" (דניאל ו יג)- ענה המלך ואמר- אמת. השילוב בין שתי המילים מגדיר רזיליינס- אמת יציבה. 

גשר חבלים הוא אנלוגיה טובה לרזיליינס משום שהוא יציב וניתן לצעוד עליו ללא כל חשש, אך במקביל הוא גמיש ומתאים את עצמו למיקומו היחסי של הצועד עליו.
הלמידה הסולאגוגית תלוייה בפיתוח החוסן של הלומד מול דילמות הנובעות מן התמורות במציאות היומיומית. מידת הצלחת הלמידה הסולאגוגית היא בהערכת הזהות והתכלית האישית של הלומד כעוגן להתמודדות עם המציאות המשתנה (עיקרון התמורתיות).
למידת נחי"ל היא למידה אדפטיבית: זיהוי של הצורך הרוחני הנוכחי של הלומד (שייתכן וישתנה או יהפוך ללא רלוונטי תוך זמן קצר), המשגתו, והפיכתו למציאות חדשה. למידה זו מתאפיינת בחיבור הנוצר בו-זמנית בין הפרקטיקה לתיאוריה או בין הצורך הרוחני למענה הבא לידי ביטוי בהתנהגותו של הלומד. תהליך למידה זה מתאפשר בעזרת 3 הטבעות הסולאגוגיות Soulagogical rings המסייעות ללומד להתמודד עם אתגר המציאות המשתנה בשני אופנים: ראשית, תהליך הלמידה הסולאגוגי מניע את הלומד לפתח, באופן עצמאי, זהות אותנטית תוך מודעות לצורך הרוחני שלו, המתפקדת כעוגן מייצב ואיתן בים המגמות של המציאות המשתנה. שנית, הוא מוביל את הלומד, לפתח באופן עצמאי, תכלית אישית אותנטית משמעותית בעזרת מודל הבש"ם ולמידת נחי"ל, המשמשת לו כמצפן אישי לניווט במציאות משתנה, עמומה ובלתי מוכרת.
חוסן נפשי או עמידות נפשית הם מונחים המתארים יכולת פסיכולוגית חיובית להתמודד עם מצבי דחק ומשבר, ולהסתגל לנסיבות החיים שנגרמו בעקבות מצבים אלו. הנושא נחקר בעיקר בתחום הפסיכולוגיה החיובית.

על-פי הגישה הסולאגוגית ניתן לפתח חוסן נפשי אצל הלומד תוך חלוקה לשלושה סוגים: חוסן נפשי פנימי, חיצוני ועתידי המבוסס על 3 הטבעות הסולאגוגיות לפי:
1. טבעת פנימית- זהות/משמעות/אמונה- רזיליינס של האדם מול עצמו, מול שבר אישי שהוא חווה.
2. טבעת חיצונית- שייכות/סליחה/הודיה- רזיליינס של האדם מול הסביבה/הסובבים אותו.
3. טבעת הגשמה- תקווה/חופש בחירה- רזיליינס עתידי של האדם מול ההתפתחות האישית שלו.
החוסן העתידי מאפשר לאדם להיות יוזם ואקטיבי לגבי העתיד שלו, ומייצר חוסן לטווח ארוך המשפיע על החוסן פנימי וחיצוני.

סיכום:
אֶזְרָח מתורגם דרך קבע יַצִּיבָא, מן השורש נ-צ-ב, שבארמית משמעו לטעת, כגון: "ויטע ה' א-להים גן בעדן" (בר' ב:ח) – "וּנְצַב". לשון אחר: המכנה המשותף הלשוני בין אדם לצומח הקיים בארמית (אֶזְרָח = יַצִּיבָא, נטוע) מסייע לראב"ע: אֶזְרָח אינו לשון זריחה כרד"ק, אלא לשון נטיעה. גם המשל העממי "יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא?" (האזרח למטה והגר למעלה? [בבא קמא מב ע"א]), נוסד על תרגום "בגר ובאזרח" - "בְּגִיוֹרַיָּא וּבְיַצִּיבַיָּא". גם "אמת ויציב" (משמעו: נכון בהחלט) הוא מן הארמית: אמת ונטוע! השווה: "תביאמו ותטעמו - בעוה"ז אני מביא אותם ולעתיד לבא אני נוטע אותם נטע אמת" (פדר"א, פרק מא). מטרת החינוך הסולאגוגי היא לסייע ללומד להפוך להיות אדם יציב, נטוע, בעל חוסן נפשי, המשתמש בשלוש הטבעות הסולאגוגיות ללמידה לאורך כל חייו.