Soul and Dobeing

אומרים חז"ל כי ה"אני"– עצמיות האדם, היא בחינה רוחנית ממוצעת בין הנשמה והגוף והיא נקראת בלשון החכמים "רוח" כמו שנאמר (בראשית ב ז): "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". ה"רוח" היא הפוטנציאל הטמון בכל אדם על-פי מודל הבש"ם. היא נבחנת דרך האקטואליזציה העצמית שלו, במציאות המיידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר על דרכו שלו. מתרגם אונקלס: "ונפח באפוהי נשמתא דחיי והות באדם לרוח ממללא" הווה אומר כי מהותו של האדם היא "הרוח".
במקביל הוטבע על-ידי גולן, המונח  Dobeing המגדיר את מימוש הוויה עצמית: To do my Being. זהו מצב הווייתי (אונטולוגי) חדש. הרוח היא בחינה רוחנית, אך עיניינה מקביל ודומה לרוח הנושבת בבריאה: הרוח באדם פועלת ו"מזיזה" את בחינות הנפש, והיא מנהיגה ומובילה את האדם לדרך הטובה. מבואר שברוח נמצא כח "השאיפה" של האדם, לפעול ולעשות טוב. המונח Dobeing מאחד את שני המונחים, ומגדיר אותם כמימוש ההוויה העצמית דרך זיהוי שלושה מעגלי הבש"ם:

בטן: תשוקות Passion
שוטף: יכולות Capabilities
מיוחד: ייחודיות Uniqueness

החלק המשותף לשלושתם, הוא מימוש ההוויה העצמית Dobeing.

על שאלת תכלית בריאתנו וסיבת ירידת הנשמות לעולם אומר המדרש: "אמר ריש לקיש בשם ר' שמעון בן מנסיא תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה, (מדרש רבה ויקרא כ'). בתחילה היה לבושו של אדה"ר "כותנות אור" אך משחטא הפך לבושו "לכתנות עור" (בראשית ג'). את האור הרוחני העצום שהכיל אדה"ר טרם החטא ניפץ הקב"ה למיליוני ניצוצות שהתפזרו בכל הבריאה כולה לאחר החטא. הדרך להחזיר אור זה לקדמותו, יהיה על ידי ירידתם של אותם חלקי ניצוצות הנשמה לעולם ועל ידי מילוי תפקידם יתאחו ויתאחדו החלקים את השלם. במודל הבש"ם יכולים שלושת המעגלים להישאר רק בתחום ההוויה ה-Being, אך ניתן לממשם ולהעבירם ל-Doing. מעבר זה מההוויה לעשייה, הוא מימוש ההוויה העצמית. לכל אדם יש את הבש"ם האישי שלו. כל אדם נשלח, אם כן, אל העולם הזה, אל המקום בו התפזרו ניצוצות אור נפשו של אדה"ר על מנת לשוב ולהתלבש באור הרוחני ב"כותנות האור".

סיכום:
משמעות המושג Dobeing היא מימוש עצמי של כל תשוקותי, יכולותי והערך המוסף של האדם לסובבים אותו. המושג תורגם לעברית למילה "הנני"- אני נוכח כאן- Here I am. מימוש הבש"ם ה"מיוחד" והפיכתו ל"משמעותי" בא לידי דיבור בדברים הנאמרים בשם האר"י הקדוש: "שאינו דומה אדם לאדם מיום בריאת אדם והלאה, ואין אדם אחד יכול לתקן מה שחברו מתקן, והיינו שלכל אדם יש את השליחות העליונה שלו לתקן דבר מיוחד, שבעבור זה הורידוהו מן העולם העליון למטה לעולם הזה, ואף אדם אחר מיום בריאת העולם אינו יכול לתקן את אשר עליו לתקן."