Five Spiritual Dimensions of Corona Crisis

חמישה ממדים רוחניים למשבר הקורונה- מודל מַחְלֶפֶ"ת

האם בעקבות מגפת הקורונה "נגזזו מחלפותינו"?
האם חדלנו להיות בעלי כוח או השפעה על עצמנו או על עתידנו?

אף אחד לא מדבר עדיין על הממדים הרוחניים של מגפת הקורונה. ניסיתי, כסטודנט לליווי רוחני ב"מרכז שוורץ", לזהות מהם הממדים העיקריים המאפיינים את המשבר. זיהיתי 5 ממדים שיצרו כותרת עם משמעות:
מודל מַחְלֶפֶ"ת.

מַחְלֶפֶת היא מַחְלָפָה, בנסמך, שיערות האסופות יחדיו, כגון צמה או תלתל; קווצת-שיער. השראה לשם המודל נמצאת בספר שופטים:
נגזזו מחלפותיו
בהשאלה : חדל להיות בעל כוח או השפעה (מחלפות משמע מחלפות ראש, קווצות שיער)- שופטים טז יט (דלילה מגלחת את קווצות שיער שמשון): "וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו". (נגזזו מחלפותיו, ואין לו יותר כל השפעה על אותם אנשים).

המשבר הרוחני עימו מתמודד אדם בעקבות מגיפת הקורונה מורכב מחמישה ממדים:
מ- משמעות
ַחְ- חופש בחירה
לֶ- להישאר לבד
פֶ- פחד למות
ת- תקווה ועתיד

בשלב הראשון האדם מנסה למצוא משמעות למצב החדש, להבין מה עומד מאחורי המגפה, מה משמעותה, בכדי לנסות להחזיר לעצמו שליטה, למצוא סיבה או פשר. מהי המשמעות הקיומית בסיטואציה המשברית החדשה. הוטלו עליו הגבלות, המעלות שאלות סביב חופש הבחירה: האם לציית להגבלות, היכן נשאר החופש של האדם לבחור במרחב הפיזי, חברתי, תעסוקתי ונפשי שצומצם. כתוצאה מן הסגר החברתי התעצם גם החשש להשאר לבד. השיח סביב המגפה מעלה לכותרות את נושא המוות, ולכן מתעצם הפחד למות. עולות שאלות מורכבות לגבי תקווה ועתיד.

פירוט חמשת ממדי מודל מַחְלֶפֶ"ת:

משמעות-
אובדן המשמעות האישית כתוצאה מן הניתוק החברתי והעסקי. התפקיד המשמעותי הקודם הוקפא, נעלם או השתנה. הדבר מציב סימני שאלה לגבי משמעות החיים, משמעות הקיום. שאלות גדולות סביב משמעות החיים והדברים החשובים באמת, עולות ומערערות את התפיסות הקיימות. כתוצאה מחוסר משמעות- צצות שאלות נוקבות לגבי מהות החיים, תכליתם והתפקיד שלי בייקום.

חופש בחירה-
ההגבלות על התנועה, הפעילות מחוץ לבית והמפגש עם אנשים נוספים, צמצמו את חופש הבחירה החברתי והעיסקי. נוצר מרחב של זמן פנוי בו ניתן לכאורה לבחור ולעסוק בדברים בהם לא עסקנו בעבר, או לא עסקנו בתדירות ובמשך הנוכחי. אובדן החופש לבחור, לנוע, להתבטא, לקבל החלטות באופן עצמאי, ללא תלות בגורם נוסף. חוויה מורכבת של ציות להנחיות והגבלות המתקבלות על ידי גורם חיצוני עליון.

להישאר לבד-
מעגלי שייכות נעלמו או הפכו להיות וירטואליים ולכן אינם נגישים כמו קודם. הבידוד מייצר בדידות. הפחד להישאר לבד מוקצן בעיקר באוכלוסיות סיכון, אשר לעיתים תלויות בסיוע באחרים. כתוצאה מן הפגיעה במעגלי שייכות- האדם מבודד מן הסובבים אותו ומחיי החברה. סיטואציה המציבה סימני שאלה לגבי אמינותם וחוסנם של מעגלי השייכות השונים מן העבר, והרלוונטיות שלהם להווה.

פחד למות-
המוות הפך להיות ממשי ומוחשי דרך המספרים, הגרפים והעדכונים אונליין במספר המתים מן המגיפה. שיח סביב סיכויי הדבקות והסיכויים למות לפי אוכלוסיה בסיכון עם או בלי רקע של מחלות נוספות, מעלה את רף הפחד מן המוות. עיסוק בתסימינים, מדדים, ותפוצה.
חווית המציאות היא שהמוות הוא נפוץ וממשי יותר מבעבר. הוא מקבל ממדים מוחשיים דרך מספרים, גרפים ומודעות אבל.

תקווה ועתיד-
"הַיּוֹם הַהוֹוֶה שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִן הֶעָתִיד."/ ניר גולן מתוך השיר "קִרְעוֹ אֶת הַשָּׁמַיִם".
ההווה, ידוע, קיים, נוכח אך משתנה תדירות ובא לידי ביטוי במספרים: מספר נדבקים, חולים, מתים, עליות וירידות שערים בבורסה, גרעונות ונזקים לענפי התעסוקה השונים, מספר המובטלים וכו'. ההווה משתנה ויוצר תחושת עמימות ואי-וודאות קיצונית לגבי העתיד. לא ניתן לחזות עתיד או לדבר על תקווה בסיטואצית הווה מורכבת, משתנה ולא ברורה. בתקשורת מנסים, בעיקר הפרשנים, לתת ביטוי מספרי: כמותי ואיכותי להווה. אך העתיד לא ידוע ולכן התקווה עמומה ולא ברורה. אין לאף אחד מושג מה יהיה ביום שאחרי. אריק אריסון טען שהתקווה נולדת בשלב המוקדם בחיים בילדות, ובמיוחד ביחסים עם האמא. תקווה נולדת במהלך חוויה בה ניתן לסמוך על האחר ונוצר דפוס השגחה משכנע אשר בו נפגשים בתקוות ומגלים כי התקווה מתגמלת מטבעה. תקווה מתקשרת לתחזוקה של יציבות, עולם שניתן לסמוך עליו ולאמת אותו, אך בעיקר מזוהה עם שינוי, סיכויים חדשים והרחבת אופקים.

סיכום:
"מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפֵנוּ? הַשָּׁמַיִם
עָמְדוּ מִלֶּכֶת.
אִלְמָלֵא הַשָּׁעוֹן שֶׁתִּקְתֵּק
לֹא יָדַעְנוּ
שֶׁכֹּה רְחוֹקִים אָנוּ כְּבָר
מִן הַבֹּקֶר.
אֵיזֶה זֶרַע יִשְּׂאוּ הָרוּחוֹת בָּאָבִיב?
אֵיזֶה פֶּרַח
יִצְמַח עַל קִבְרֵנוּ?
אֲנִי אֶתְפַּלֵּל
שֶׁתִּהְיֶה זוֹ נוּרִית צְהֻבָּה.
לְפָנִים
קָטַפְתִּי אוֹתָהּ בֶּהָרִים.
מַה יִּהְיֶה בְּסוֹפֵנוּ?"/ לאה גולדברג

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

The color of your death

Benjamin Franklin and Musar movement

Yonit Shaked Golan: folk singer and huge soul