Images of Pastoral care as The Midwife


המלווה הרוחני דרך דימוי "המיילדת"
 
מבוסס על המאמר:
The Midwife (Chapter 17)
Written by Karen R. Hansen (1996)
Images of Pastoral Care [Robert C. Dykstra]

עבודת מלווה רוחני מאד מאתגרת. היא דורשת זהות מקצועית מגובשת ותכלית ברורה. הדימוי של "מיילדת רוחנית" מסייע בהגדרת הזהות המקצועית ובהגדרת תחומי העשייה.

לידתו של המודל
בזמן לימודי CPE עשתה קארן עבודה מעשית במחלקה הפריניאלית (אגן) בביה"ח. היא נקראה באחת הפעמים להטביל תינוק שנולד טרם זמנו. תוך כדי השהות בחדר הלידה היא הבינה שתפקידה הוא להיות "מיילדת רוחנית". היא התפללה במהלך הלידה כחלק מהצוות המיילד. התינוקת נולדה, נשמה את נשמתה הראשונה והאחרונה ותוך כדי היא הטבילה אותה, ואז היא הפכה מיילדת להורים, דרך להיות איתם, ולהתפלל כחלק מהתחלת תהליך האבל.

ההקבלה בין המקצועות
שני המקצועות, מיילדות ומלווים רוחניים, סבלו בעבר מפחיתות כבוד/ערך. התנועה לליווי רוחני נוסדה בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי אנטון בוואסןAnton Boisen  וב-1925 מארי בריקנרידגMary Breckenridge  שהיתה חלוצת מקימי בתי הספר למיילדות בארה"ב, התחילה את תנועת האחיות המיוחדות.
הקווים המקבילים המובהקים ביותר בין שני המקצועות הם "להיות עם אנשים ולהשתתף עם אנשים אשר עוברים תהליך". המיקוד אינו על העשייה doing אלא על ההוויה being- להיות עם האנשים במסעם, להשתמש במיומנויות ובאישיות שלנו תוך התמקדות בקשר הייחודי עם אדם העובר תהליך.

דמות המיילדת בכתבי הקודש
שפרה ופועה הן שתי מיילדות, שסיפורן מופיע בתחילת ספר שמות. סיפורן הוא מהסיפורים הבודדים המספרים את סיפורן של מיילדות במקרא.
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת, אֲשֶׁר שֵׁם הָאַחַת שִׁפְרָה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פּוּעָה. וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִיא וָחָיָה. וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַיִּקְרָא מֶלֶךְ מִצְרַיִם לַמְיַלְּדֹת וַיֹּאמֶר לָהֶן: מַדּוּעַ עֲשִׂיתֶן הַדָּבָר הַזֶּה וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים. וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל פַּרְעֹה: כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת, כִּי חָיוֹת הֵנָּה - בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ. וַיֵּיטֶב אֱלֹהִים לַמְיַלְּדֹת וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד. וַיְהִי כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים. (ספר שמות, פרק א', פסוקים ט"ו-כ"א)
המיילדות לא צייתו להוראתו של מלך מצרים ונמנעו מלהמית את היילודים. הן הצטדקו בפני המלך בתירוץ הכוזב שאין סיפק בידן לעשות זאת, מפני שהנשים העבריות זריזות בלדתן ומקדימות ללדת לפני בואן. מהמילים "וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים" לומד מדרש שמות רבה את שבחן של המיילדות, ומציין שלא רק שלא המיתו את הילדים, אלא אף טרחו על איכות חייהם: "למה הוצרך הכתוב לומר ותחיין את הילדים? יש קילוס בתוך קילוס, לא דין שלא קימו את דבריו, אלא עוד הוסיפו לעשות עמהם טובות. יש מהן שהיו עניות, והולכות המילדות ומגבות מים ומזון מבתיהם של עשירות, ובאות ונותנות לעניות, והן מחיות את בניהן, הוא שכתוב: ותחיין את הילדים." המדרש מוסיף ששפרה ופועה התפללו לשלום הוולד והיולדת, והקדוש ברוך הוא נענה לתפילתן.
שמותיהן של שפרה ופועה ניתנו ביהדות לארגוני חסד שנועדו לסייע ליולדות, בהם מכון פוע"ה, "יד שפרה" של חסידות ברסלב וארגון הסיוע ליולדות של נשי ובנות חב"ד, הקרוי "שפרה ופועה".
בנצרות הדימוי של צליבת ישו ותחייתו, מופיע כלידה של חיים חדשים. מריה מגדלנה מוזכרת כסוג של מיילדת בהצלתה את ישו. בברית החדשה, מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית. בגרסה הלטינית: מָרִיָה מַגדָלֶנָה Maria Magdalena  היא אישה יהודייה המתוארת כתומכת מרכזית בישו, ונודעה כ"שליחת השליחים"- בלטינית apostolorum apostola. על פי ספרי הבשורה, היא הייתה אחת מהנשים שנכחו בצליבתו של ישו ובקומו לתחייה, היא זו שטיפלה בגופתו אחרי שהורד מהצלב והיא (יחד עם מרים אימו של ישו) הייתה זו שלה בישר המלאך על קומו לתחייה של ישו:
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר עָבַר יוֹם הַשַּׁבָּת וַתִּקְנֶינָה מִרְיָם הַמַּגְדָּלִית וּמִרְיָם אֵם יַעֲקֹב וּשְׁלֹמִית סַמִּים לָלֶכֶת וְלָסוּךְ אֹתוֹ בָּהֶם׃ וּבְאֶחָד בַּשַּׁבָּת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ אֶל־הַקָּבֶר כַּעֲלוֹת הַשָּׁמֶשׁ׃ וַתֹּאמַרְנָה אִשָּׁה אֶל־אֲחוֹתָהּ מִי יָגֶל־לָנוּ אֶת־הָאֶבֶן מֵעַל פֶּתַח הַקָּבֶר׃ וּבְהַבִּיטָן רָאוּ וְהִנֵּה נִגְלְלָה הָאָבֶן כִּי הָיְתָה גְּדֹלָה מְאֹד׃ וַתָּבֹאנָה אֶל־תּוֹךְ הַקָּבֶר וַתִּרְאֶינָה בָּחוּר אֶחָד ישֵּׁב מִיָּמִין וְהוּא עֹטֶה שִׂמְלָה לְבָנָה וַתִּשְׁתּוֹמַמְנָה׃ וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶן אַל־תִּשְׁתּוֹמַמְנָה אֶת־יֵשׁוּעַ הַנָּצְרִי הַנִּצְלָב אַתֵּן מְבַקְשׁוֹת הוּא קָם אֵינֶנּוּ פֹה הִנֵּה־זֶה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הִשְׁכִּיבֻהוּ בוֹ. (הבשורה על-פי מרקוס, פרק ט"ז)
מגדלנה פנתה אליו בשאלה וכששמעה את קולו זיהתה שזה אכן ישו ("ויאמר אליה ישו "מרים", ותפן ותאמר אליו "רבוני" הוא מורה"), והיא זו שהפיצה את הידיעה על תחייתו ("ותבא מרים המגדלית ותספר אל התלמידים כי ראתה את האדון וכזאת דבר אליה").
הדימוי בשני המקרים הוא של מיילדת המביאה לעולם יצירה חדשה ואנשים חדשים.

המיילדת לאורך ההיסטוריה
המילה midwife משמעותה "עם אישה". מקור המילה בשנים 1250-1300
 Middle English midwif, equivalent to mid with, accompanying, meta- wif woman- Old English wīf
המיילדות היו אחראיות להטביל את הילודים במקרה של סכנת חיים והן אלו שנתנו מענה ראשוני של ליווי רוחני בסיטואציה פגיעה זו, מכיוון שאסור היה לנוכחות גברית להיות בחדר.

הנחות יסוד למלווה הרוחני כמיילדת: מודל תמר"ה
תהליך עצמי
מוות
ראיית מסע
המשגה

"
כמו מיילדת, תפקידי כמלווה רוחנית הוא להיות עם אנשים במסע. בשונה ממיילדת אני לא תמיד יודעת מה תהיה התוצאה של נוכחותי עם אנשים סובלים."

תהליך עצמי- הכרחיות ניסיון חיים
אין תחליף לניסיון חיים. בכדי להיות מלווה רוחני טוב, חייב למלווה הרוחני להיות ניסיון חיים של לידה מחדש- לעבור תהליך עצמי של מסע/גילוי רוחני. מלווה רוחני מסייע לאלוהים בלידת חיים חדשים לאנשים ובמערכות היחסים שלהם עם עצמם, עם אחרים, עם העולם ועם אלוהים.
מוות- העיסוק במוות
המוות נוכח מאד במהלך לידה. עם כל לידה יש סוג של מוות אצל היולדת. היא אינה אישה בהריון יותר, היא הביאה לעולם חיים חדשים והפכה להיות אמא. היא השתנתה.
בלידה יש סיכוי למות העובר: הפלה, לידה שקטה, או בסמוך ללידה. במקרי מוות תפקיד המיילדת לסייע להכין את הגופה לקבורה, ולעזור לאימא והמשפחה להתחיל את תהליך האבל.
קיים גם סיכון של מות האם במהלך הלידה. מוות הוא המסע האולטימטיבי, בזכות המעבר לעולם הנצח.
ראיית מסע- נקודת מבט על התהליך
אחד הדברים שמיילדת חייבת ללמוד הוא איך המסע נראה. המלווה הרוחני מזהה לדוגמה מסע של אבל. קיים קשר מיוחד של אישה לחברתה דרך הסבל בחווית הלידה המשותפת, המביאה לסימפטיה טבעית, מלווה בחמלה בהתאם לנסיבות, שאף גבר לא יוכל לשפוט אותה.
המשגה- שיום כחלק מתהליך הליווי הרוחני
המקור להנחת יסוד זאת הוא במנהג המיילדת לקרוא לעובר בזמן לידה ממושכת, תוך אמונה שהעובר ששומע את שמו, יפסיק את מאבקו ויצא לאוויר העולם.
חשוב "לקרוא לילד בשמו", לתת כותרת למצב, לשקף. השיום חשוב בתהליך גם למלווה וגם למשפחתו. לדוגמה לסייע למשפחה להבין את רצונו של המלווה למות.

ממדים רוחניים בלידה
חלק מתפקיד המלווה הרוחני במהלך משבר, מחלה או פציעה, הוא להעביר את המסר שלא משנה מהן נסיבות האירוע תמיד קיימות האפשרויות לריפוי רוחני ולידתה של תובנה או הארה חדשה. יש הזדמנות להעמקה והרחבה של הרוחניות.
כמלווים רוחניים יש לנו מערכת יחסים טבעית עם מיילדות. המיילדת היא הקולגה שלנו, אחותנו. תכליתנו המקצועית היא להיות עם אנשים במסעם, ולסייע לאלוהים בהבאת חיים חדשים. אנחנו שואפים ללידה מחודשת של חמלה, משמעות, תכלית חיינו האישיים והקהילתיים.
דימוי עבודתנו כשוהים עם אנשים במסעם, עוזרים לאלוהים להביא לעולם חיים חדשים, יכול לעזור לנו לקיים את תכליתנו ותקוותינו, ולתת לנו נקודת מבט חדשה על מה תפקידנו.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

The color of your death

Benjamin Franklin and Musar movement

Yonit Shaked Golan: folk singer and huge soul