Nir Golan Spiritual Caregiver

ניר גולן מלווה רוחני

רבים המבקשים הסבר על מהות תפקידו של "מלווה רוחני" בחיינו. היום עם תום לימודיי אנסה להסביר כמיטב יכולתי ועל פי ניסיוני כמלווה רוחני את מהות התפקיד.
מלווה רוחני נועד להימצא עם אדם שחווה "שבר" אישי, גופני או רוחני ולפעמים גם שניהם, ולהיות נוכח עמו "באשר הוא שם". "שבר" כזה עלול להופיע במהלך החיים או לקראת סופם. 

במהלך התמחותי המעשית ליוויתי כמה וכמה אנשים שחוו "שבר" כזה, לדוגמה:

v    אדם שאיבד את אשתו, וחודש אחרי, עבר אירוע לבבי.

v    אישה שסבלה כל חייה התעללות ובגידות מצד בעלה, וחוותה תהליך דומה דרך התנהגות בנה.

v    אדם שגילו לו סרטן בגזע המוח, היה בהכרה במפגשי הליווי הראשונים, אך עם התקדמות המחלה, תודעתו הפכה "מרוחקת", המשכתי ללוות אותו ואת אשתו בתהליך הפרידה הארוך.

v    אישה אשר איבדה תוך שנה וחודש את שתי בנותיה.

v    ליוויתי חולי ,ALS חולים דמנטיים, מושתלי ריאה, אנשים בתהליכי אובדן, אבל ושכול.

כל מלוּוי נמצאו על קו השבר ותפקידי היה להיות איתם שם, לתת להם להבין כי אני נוכח ככל שרק יתנו לי להיות איתם, בתוך הרגע.

מפגשי ליווי רוחני מתנהלים באופן הבא:

תחילה המלווה יושב יחד עם המלוּוה שמצא עצמו על "קו השבר" בניסיון להפיג את בדידותו. צעד אחר צעד בעזרת סדרת מפגשים קבועים ו/או לפי צורכו של המלוּוה, נבנית מערכת אמון המאפשרת למלוּוה לשים מבטחו במלווה. נוכחות המלווה מאפשרת למלוּוה לחקור את המצב בו הוא שרוי, לעבדו ולעכלו, תפקיד המלווה לסייע למלוּוה לעשות עבודת חקר רוחנית פנימית זו.
כדי להגדיר מהי "רוחניות", אני מציע לאמץ את ההגדרה של רוחניות שהתקבלה בכנס הארצי לתמיכה רוחנית בטיפול הפליאטיבי (טיפול תומך בסוף חיים), בארצות הברית בשנת 2009 ע"י ד"ר Puchalski ושותפיה, אשר קיבלו הגדרה זו כבסיס לעבודה משותפת:

"רוחניות היא המרכיב של האנושיות, המתייחס לדרך שבה בני אדם מחפשים ומבטאים משמעות וייעוד, ולדרך שבה הם חווים את החיבור שלהם לרגע, לעצמם, לבני אדם אחרים, לעולם, למשמעות שמעבר, ואף למקודש".

National Consensus Conference for Spiritual Care in Palliative Care – 2009 - C.M. Puchalski et al.

כמלווה רוחני תפקידי לסייע לאדם המצוי בתוך מצב של "שבר" לנווט את המפגש האישי-אמוני שלו עם מצבי גדילה, יצירה, סבל ואבדן, ולזהות את מקורות החוסן  (Resilience) העומדים לרשותו.

השיח המתהווה במפגשי הליווי נסוב סביב משמעות החיים והעולם ומקומו של האדם בתוכם, למול התמודדות עם התערערות הוודאות בהמשכיות הדברים כהווייתם.
לדוגמה: שורדת שואה שגילו לה אלצהיימר – ה"שבר הרפואי" הביא עמו "שבר נפשי" שהתבטא בתחושה שהיא נטל על משפחתה ואין לה תפקיד או משמעות יותר בחייהם.

מפגשי הליווי הרוחני עמה הביאו אותנו לכתיבה משותפת של 'צוואה רוחנית' אותה היא ביקשה להוריש לנכדיה ולניניה.

מפגש ליווי רוחני "אידאלי" על פי תפיסתי כמלווה, נוגע בממד הרוחני במובן חווייתי-התנסותי. לאפקט החוויה ישנה עוצמה רבה, יש לו השפעה מתמשכת, "חוויה שלעולם אינה מתפוגגת". לדוגמה: במפגשיי עם אדם חולה, שהיה מנהל חשבונות שתמיד היה בשליטה מלאה, ואף פעם לא שיתף אחרים במצוקותיו, הוא זיהה ושיתף כי בעקבות מפגשי הליווי והחוויה שלו בהם, נמצאה לו הדרך לפתוח את ליבו בפני אשתו ובניו וכך נפרד מהם ללא כאב וללא פחד.

מטרת המלווה הרוחני, להביא את האדם שבו הוא תומך ל"רווחה רוחנית", אם במהלך או בסוף חייו. המלווה מסייע לו לראות את חייו כמלאים ויצירתיים.

כאשר לתחושת המלוּוה הם חסרים או מאותגרים, המפגש הוא המקום והזמן לדון באופי ה"סבל הרוחני" ולמצוא דרכים לייצר את אותה רווחה מיוחלת.

אין מטרת המלווה הרוחני לשנות את האדם, אלא לעזור לו להחזיר אמון בבני אנוש, במידה ואבד לו, ו/או לתת לו תחושה של שייכות ל"משהו הגדול ממנו".
תחושות שאנשים חווים כאשר הם מחדשים קשר עם משפחה, עם ערכים משפחתיים או עם מסורת.

מפגשי הליווי הרוחני מבוססים על אהבה למישהו שמחוץ לנו, זוהי חוויה רוחנית של חיבור. לדוגמה: במפגשיי עם מלוּוה בת 89 שסבלה ממחלת ריאות כרונית, נוצרה במהלך אחד המפגשים 'בועת מפגש'- רגע "מקודש" בו האדם והמלווה חווים איחוד ושייכות למשהו גדול יותר.
יש פעמים שהמלווה חולק עם המלוּוה את מילותיו של מקור השראה כזה או אחר ממסורתו הרוחנית, על מנת לאפשר לו לראות את החוזק או הקושי האישי שלו, כפי שהוא משתקף במילים יפות אלה.

עבורי לדוגמה, זלדה, לאה גולדברג ורחל שפירא מהוות השראה ומסייעות לי הרבה פעמים להראות לאדם תהליכים שעברו אנשים אחרים כמו גדילה, יצירה, סבל ומצוקה מהסוג שאותו אדם חווה. גם בכך טמונה חוויה של חיבור למשהו "גדול יותר". 

"כָּל הַלַּיְלָה בָּכִיתִי

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם

אוּלַי יֵשׁ מָוֶת שֶׁאֵין בּוֹ

אַלִּימוּת

מָוֶת שֶׁדּוֹמֶה לְפֶרַח." / זלדה

"לְמִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין

קָשֶׁה לִחְיוֹת הַשָּׁנָה.

הַשָּׂדוֹת מְבַקְּשִׁים בְּרָכָה

הַיָּם מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה

וְאַתָּה אֵינְךָ מְבַקֵּשׁ דָּבָר." / לאה גולדברג

"זֶה שֶׁנּוֹלַד לְיַד הַיָּם

כְּבָר יֵשׁ בּוֹ מַשֶּׁהוּ כְּחֻלִּי

רוֹגֵשׁ מְאֹד וּגְבַהּ גַּלִּי,

קִנְאָה לָרוּחַ." / רחל שפירא

במפגשים עם אנשים מאמינים (לאו דווקא רק דתיים) יש שהמלווה מציע תפילה. התפילה היא אמצעי של חיבור אל האל/המקור האמוני. התפילה יכולה להיות מוכרת, מן המוכן, או כזו שאנו מנסחים יחד, תפילה אישית, המותאמת לאופי אמונתו של אדם ולצרכיו.
גם מדיטציה ודמיון מודרך הם חלק מ"ארגז הכלים" של המלווה הרוחני בכדי לאפשר לאדם ”לצאת מתוך עצמו“ ולחוות תחושה של חיבור אל היקום בכללותו.
אפשר שתחושת החיבור של האדם היא לטבע או לקהילה רחבה יותר– קהילה במובן התרבותי, החברתי או במובן התכליתי.

נהוג גם כן לשלב במפגש הליווי תהליך הודיה. גם תהליך זה נוגע ברוח האדם ומהווה חוויה רוחנית בפני עצמה.

בתהליכי ההודיה שאני מקיים עם מלוּויי אני משתדל לסייע לאדם לספר את סיפורו האישי, ובכך עוזר לו לייצר בקרבו מחדש תחושה של זהות.

כחלק מתהליך ההודיה ישנה התייחסות אל התקווה, המלווה הרוחני מסייע למלוּוה לגלות תחושה של תקווה, לעצמו או לאחרים– בין אם לאותו יום, בין אם לתקופה הקרובה או אף לחיים בכלל.

כמלווה רוחני, באופן אישי, אני רואה את התקווה כתחושת התמסרות, הבריאה לזרימת החיים, לא מתוך תחושת תבוסה, אלא מתוך אמון וביטחון שמאפשרים לאדם לוותר על הרצון בשליטה מוחלטת.

סיכום:
כמלווה רוחני אני משתדל להגיע לכדי היכרות עמוקה ככל האפשר עם המלוּוה ומצטרף אליו במסעו.
כמי שמאמין בעוצמת המפגשים אני משקיע בגדילה, ביצירה, בסבל ובמצוקה כדי שאוכל, יחד עם האדם אותו אני מלווה, לנווט את המפגש/ים עם גדילתו, יצירתו, סבלו או עם חוסר ודאות. 

אני משתדל להביא את מלוּוי להתמודד פנים אל פנים עם שאלות קיומיות שהמצב מעורר בהם ללא פחד, ובכך לסייע להם בשעת "שבר" לגלות את תחושת המשמעות או הכיוון העצמי שלהם בתוך הבלבול, המצוקה והאבדן. התמודדות זו עוזרת להם למצוא את הדרך קדימה, מתוך הכלה של הדברים.

נדבך חשוב בתפקידי כמלווה רוחני הוא הסיוע שלי למלוּוה לייצג במילים (למלל) את הדברים אשר הוא חש, חושב ומרגיש, להביאו לכך שיהיה מסוגל לומר אותם בקול רם, תוך כי הפיכת הדבר לחוויה מעצימה בעלת השפעה חיובית, הן באותה נקודת זמן והן בחוויה הנשארת עם האדם ומהווה משאב שיוכל להיתמך בו בחייו הנוכחיים ובהמשך דרכו.