The unique Bosem becomes meaningful in Nashlim model
הבש"ם המיוחד הופך להיות משמעותי בנשלי"ם
בספר "הקהל" מתגלים שני מודלים שלכאורה
סותרים האחד את השני:
מודל הבש"ם לזיהוי המיוחד שבכל
אדם ומורכב משלושה מעגלים: בטן- תשוקות ומאוויים, שוטף- יכולות ומאפיינים, ומיוחד- המבדיל ומייחד את אותו אדם משאר האנשים.
מודל נשלי"ם המתאר חמישה ממדים לקהילה מקצועית לומדת:
נושא
או נרטיב
משותף, שילוב בין התיאוריות לפרקטיקה, ליווי אקדמי, יצירת מרחב שייכות בטוח ומודעות לתהליך הלמידה והמשגתו.
הסתירה היא כתוצאה מתהליך האינדיבידואליזציה
(הפרדה, דיפרנציאציה, זיהוי והגדרת ייחודו של הפרט) שמייצר מודל הבש"ם אל מול
הקולקטיביות שמייצר מודל נשלי"ם (בניית ישות קבוצתית משותפת). בכדי לפתור
סתירה זו נעזר בדברי הרבי מליובאוויטש זצ"ל המבאר כי התורה רצתה להדגיש שתמיד
יהיו קיימות שתי גרסאות "ויקהל" ו"פקודי" ולכל
אחת יתרונה.
ויקהל משמעותו "התכנסות" ו"קהילה", ואילו המילה
"פקודי" קשורה להתפקדות של פרטים ולאינדיבידואליות. כך ששתי הפרשות
הללו, אשר מופיעות בתורה בזו אחר זו ובשנים מסוימות אפילו מתחברות יחדיו ליצירת
פרשה אחת, מבטאות את הקונפליקט, האינטראקציה והפרדוקס של שני המרכיבים הללו של הנפש
האנושית: א) הצורך שלנו והתשוקה שלנו להתחבר יחד תחת זהות קהילתית אחת; ב) הצורך
והתשוקה שלנו לזהות אינדיבידואלית הנבדלת משל אחרים וייחודית לנו.
פרשת ויקהל פותחת
ומספרת כיצד משה כינס את העם כדי לצוות עליהם לשמור את השבת ולעשות משכן לה'.
כינוס זה מעניק לפרשה את שמה (ויקהל פירושו "ויכנס" וקשור גם למילה
"קהל", כלומר, "קהילה"). אבל שאר הפרשה מלא בפרטי הקמת המשכן.
כל אחד מתריסרי המרכיבים של המשכן נרשם ומתואר בצורה אינדיבידואלית: כיסוי הגג,
לוחות הקיר, שקעי היסודות, העמודים, התפסים, הווילונות; ארון הקודש, השולחן,
המנורה, שני המזבחות ואפילו הכיור וכנו. התורה מפרטת את ממדיהם המדויקים של
המרכיבים הללו, את החומרים מהם היו עשויים, את פרטי עיצובם.
פקודי פירושו "חשבונות" והפרשה
פותחת בהצהרה, "אלה הם פקודי המשכן..." השורש האטימולוגי של פקודי –
"פקד" – פירושו לספור, לזכור ולמנות – כולם ביטויים למושג של חלוקה
לפרטים, של מתן תשומת לב מיוחדת לפרטים. (והרי המילה "פקיד" מתארת
בימינו את תפקידו של הבירוקרט העוסק בניהול אינספור פרטים). אולם בעוד פרשת פקודי כוללת
פרטים של הקמת המשכן (ליתר דיוק, את פרטי גלימות הכוהנים), הרי חלק גדול מן הפרשה
מוקדש לבניית המשכן. בפרשת פקודי מסופר בתורה כיצד המרכיבים הרשומים ומתוארים
בפרשת "ויקהל" הורכבו יחדיו ויצרו משכן, וכיצד ההשגחה העליונה באה לשכון
במבנה לאחר שהושלם. אכן, חלקי המשכן – אף שכל אחד מהם עוצב
בהתאמה מושלמת להוראות שניתנו ממעל, לא יכול היה לשכן בתוכו את ההשגחה העליונה עד
שחוברו והפכו קולקטיבית למשכן השלם.
במילים אחרות, פרשת ויקהל עוסקת בטבעם
האינדיבידואלי של חלקי המשכן, ואילו פרשת פקודי מתארת כיצד חברו להם חלקים אלה כדי
ליצור מבנה גדול יותר – ההפך הגמור מפירוש שמה של כל אחת משתי הפרשות אלו!
יש לנו שתי זהויות- הבש"ם המיוחד
שלנו והנשלי"ם הקולקטיבי ואנו זקוקים לשתיהן. הצורך שלנו בקהילה ושאיפתנו להיבדלות אינדיבידואלית שניהם גם יחד
מרכיבים חשובים ורצויים בנשמה האנושית.
עלינו לטפח כל אחת מן הזהויות כדבר
בעל ערך בפני עצמו.
לאינדיבידואליות שלנו ערך רק במובן זה שהיא תורמת בדרך כלשהי
לקהילה; להפוך את הבש"ם המיוחד לבש"ם משמעותי שמשפיע על שאר חברי הקהילה.
תפקידה היחיד של הקהילה הוא להעניק את המסגרת לפיתוח האינדיבידואל ולדייק את
הבש"ם המיוחד שלו. התנועה שבין הבש"ם לנשלי"ם היא המנוע ללמידה ולגדילה
של אדם.
העובדה שהפרשות ויקהל ופקודי מופיעות
בתורה גם כשתי פרשות נפרדות,
מלמדת אותנו כי בנוסף למטרה של מיזוג בין השתיים – בין קהילתיות לבין
אינדיבידואליות – הרי כל אחת מהן מהווה גם תכלית חשובה בזכות עצמה. מושלמות ברמה
האינדיבידואלית- הגדרה מדויקת ומתפתחת של הבש"ם האישי, יש לה ערך בנפרד מן
האופן בו היא תורמת לטובת הכלל; ויצירת קהילת נשלי"ם המהווה אף היא מטרה בפני
עצמה, שכן היא מהווה מצב הוויה הגדול מסכום כל חלקיו הבודדים.
הקהילה המושלמת ביותר היא קהילה
המורכבת מאינדיבידואלים אשר לכל אחד מוגדר הבש"ם האישי שלו והם נותנים לו
ביטוי (כפי שפרשת "ויקהל", אפילו כפרשה בפני עצמה, מורכבת מחלקים שהם
לגמרי אינדיבידואליים). כמו כן אומרת לנו התורה, שאפילו כאשר המטרה היא אך ורק
הגשמת הפוטנציאל האינדיבידואלי- מימוש ההוויה המעשית Dobeing, הרי אינדיבידואל יכול
לממש את ייחודיותו בצורה אופטימאלית אך ורק כחבר בקהילה (כפי שפרשת פקודי כוללת יצירה
של קהילה).
התפתחות הבש"ם של כל אדם-
אינדיבידואלית ("פקודי") צריכה לבוא קודם, לפני בניית קהילה
("ויקהל"). קודם כל צריך את הבש"מים ורק לאחר מכן אפשר לחברם
ולהפוך אותם לגוף גדול יותר. לכן, דומה שהדגש הראשון צריך להיות על ליטוש
האינדיבידואל- הבש"ם האישי והפיכתו
למושלם יותר, ולאחר מכן יכולים לשזור את האינדיבידואלים המושלמים הללו לכדי קהילה נשלי"ם
אידיאלית.
אולם התורה מציבה את פרשת ויקהל לפני
פרשת פקודי, ובכך מלמדת אותנו, שההפך הגמור הוא הנכון. כפי שמסכם הרבי: מטרתנו הראשונה היא להביא אנשים יחד לנשלי"ם, ללא קשר למצבם
האינדיבידואלי. שלמות אישית תגיע לאחר מכן, כשהיא זוכה לטיפוח הודות לאהבה ולאחווה
שאנו מגלים זה כלפי זה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה