The teachers should become Mentors and the students Independent learner

המורים צריכים להפוך למנטורים והתלמידים ללומדים עצמאיים

פרופסור אנדריאס שלייכר מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD והאיש שקובע את תקן החינוך העולמי טוען כי: "צריך ללמד את התלמידים איך לקבל החלטות טובות ואיך להבדיל בין טוב ורע. זה נכון במיוחד בעידן של בינה מלאכותית. לכן צריך לדבר עמם על סוגיות אתיות, ולא להתמקד בצדדים שקשורים ללאומיות, כמו איך להיות אזרחים טובים יותר. אם לא נחשוב על ערכים אחרים, אנשים יהפכו בעתיד לעבדים של אלגוריתמים". במילים אחרות אומר שלייכר כי תפקיד המורה הוא להיות מנטור לתלמיד. המורה כמנטור עוסק בעיקר בפיתוח אישי מקצועי של תלמידיו. הוא מסייע בידם להפוך ללומדים עצמאיים בעלי קוד אתי ערכי ומוסרי משלהם על פי האסכולה הסולאגוגית (Soulagogy). מקור המילה מנטור הוא במיתולוגיה היוונית. הביטוי הינו על שמו של מנטור (יוונית Μέντωρ), חברו של אודיסאוס, ששימש כחונך לבנו טלמאכוס, כאשר זה האחרון מפליג למלחמת טרויה. סמכות זו נובעת מהאמונה של הנחנך (Mentee) במנטור (Mentor) שלו. מכאן, מנטור הוא אדם המשמש כיועץ או מדריך, לרוב בעל ניסיון עשיר בתחום התמחותו:

·     המנטור מהווה סמכות מקצועית בכירה בעולם התוכן שבו הוא עוסק.

·     המנטור מייצג סולם ערכים ומפתח את סולם הערכים האישי של האדם בעקבות השינוי.

·     המנטור מתבסס בעשייתו על הקשר הבינאישי הקריטי להצלחה ותומך ומכיל את ההתנגדויות הטבעיות לתהליך.

·     המנטור נבחר לעיתים בצורה רשמית ומוכרז כמוביל רשמי של תהליך הלמידה.

·     המנטור מהווה מקור להערכה ויצירת הזדהות בעולם התוכן של הלמידה, עד לכדי מודל חיקוי ומושא להערצה.

כתוצאה מהשימוש במנטורינג Mentoring)) חש הלומד שחווה את תהליך הלמידה, שינוי, כי הוא התפתח אישית מקצועית כתוצאה מתהליך. תהליך השינוי תרם לו באופן אישי מקצועי והוא חש מוערך ומשמעותי לכל אורכו. רק דרך ממד זה יוטמע השינוי לאורך זמן.

פרופסור אנדריאס שלייכר אומר כי: "מורים צריכים להקשיב לתלמידים שלהם, להבין מי הם, לאתר את התשוקות שלהם ולפתח אותם. אם הם יעשו את זה, אני לא חושש שהטכנולוגיה תחליף מורים. המורים בבתי הספר צריכים להבין את המוח האנושי ואת האופן שבו ילדים לומדים וסופגים ידע".

לשם כך על המורה כמנטור להשתמש במודל הבש"ם ובלמידת נחי"ל בכדי לסייע ביצירת לומד עצמאי. ייעודה של ההגשמה העצמית על פי רוג'רס (Rogers, 1951) הוא יצירה עצמית והגדרת תכלית עתידית. ייעודה של האקטואליזציה העצמית הוא הגשמת מטרות העצמי כאן ועכשיו. מודל בש"ם פותח על-ידי ניר גולן בכדי לסייע לאדם לזהות ולהגדיר את יכולות עצמו וליישם את מטרותיו באופן מידי. הפוטנציאל הטמון בכל אדם על-פי מודל בש"ם נבחן דרך האקטואליזציה העצמית שלו, במציאות המידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר על דרכו שלו. במקביל הוטבע על-ידי גולן, המונח Dobeing המגדיר את מימוש הוויה עצמית: Doing the Being- To do my Being. זהו מצב הווייתי (אונטולוגי) חדש. המונח Dobeing מאחד את שני המונחים, ומגדיר אותם כמימוש ההוויה העצמית דרך זיהוי שלושה מעגלי בש"ם:

בטן: תשוקות Passion

שוטף: יכולות Capabilities

מיוחד: ייחודיות Uniqueness

החלק המשותף לשלושתם, הוא מימוש ההוויה העצמית Dobeing.

שלושת המעגלים יכולים להישאר רק בתחום ההוויה ה-Being, אך ניתן לממשם ולהעבירם ל-Doing. מעבר זה מההוויה לעשייה, הוא מימוש ההוויה העצמית. לכל אדם יש בש"ם אישי שלו.

החינוך הסולאגוגי Soulagogy עוסק במימוש בש"ם הלומד: התשוקות, היכולות והערך המוסף הייחודי של הלומד לחברה: הקניית מיומנויות של תקשורת בין ותוך-אישית דרך יצירת תרבות דיבור ושיח, פיתוח אינטליגנציה רגשית ושליטה עצמית דרך דחיית סיפוקים. חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית עליונה לכבוד האדם וחירותו.

מימוש הוויה עצמית Dobeing היא בחירה או שאיפה ומצטיירת כבעלת אופי התפתחותי. היא מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל מודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו.

יש להפריד בין למידה להוראה וליצור תפישות ומודלים חדשים. ההוראה מאבדת מהרלוונטיות שלה משום שהלומד הופך להיות לומד עצמאי שאינו זקוק למורה אלא למנטור. תפישת הלמידה צריכה להשתנות כי תפקיד המלמד משתנה. הלמידה באקוסיסטם מחייבת גישה או תפישת למידה חדשה, אשר אינה פועלת על-פי מודלים או עקרונות קיימים. ניר גולן, איש חינוך ומנהיגות פיתח את מודל למידת נחי"ל Swarm Learning Model למטרה זו. תהליך למידת נחי"ל באקוסיסטם מבוסס ברובו על חוסר היכולת להבין תופעות מורכבות, דרך בחינת מירב הפרטים המרכיבים אותן (אין כללים וחוקים קבועים ואם הם קיימים הם משתנים תדיר). גישה זו מציגה למידה מסוג אחר: למידת נחי"ל- למידה בפועל, המבוססת על מנגנון הובלה עצמי, המותאם למציאות באקוסיסטם. זו למידה מסוג אחר: היא למידה רב-שכבתית (נחילים).

פירוט מאפייני למידת נחי"ל ליצירת לומד עצמאי:

נוכחות: Participating על ידי לקיחת אחריות
חיפוש: Searching דרך הקשבה חוץ ותוך אישית
יצירה: Naming שיום דרך יצירתיות
למידה מותאמת: Adaptive learning תוך שיתופיות

נוכחות (השתתפות): הלומד לוקח אחריות על תהליך הלמידה.

בשלב הראשון במודל נחי"ל, הלומד לוקח אחריות על תהליך הלמידה. הוא בוחר להיות נוכח במצב החדש. הוא מבין שהוא רוצה לשפר, לשמר ולטייב. מתעוררת בו מוטיבציה פנימית לתהליך הלמידה. הוא לא רק נוכח במצב החדש, לא רק צופה Observer, אלא הוא לוקח עליו אחריות. הוא מבין שהנוכחות שלו חשובה והוא רוצה להיות חלק ממנו, ללמוד אותו ואולי בעתיד אף להשפיע עליו או לשנותו. נוכחות מתמדת ואחריות על ההתרחשויות הן אלו שמאפשרות באופן בסיסי למידת נחי"ל. הנוכחות באזורי ההתרחשות יכולה להיות פיזית או וירטואלית. הלומד נוכח במצב החדש, בתוך זירת התרחשות בזמן אמת. על הלומד להבין גם היכן הנוכחות שלו אינה נחוצה - היכן לא ניתן ללמוד ולהשפיע, כלומר זיהוי זירות התרחשות שאינן רלוונטיות, בהן הניסיון ללמוד יפגע בתהליך הלמידה, וכפועל יוצא מכך גם באינטרסים שלו ושל לומדים אחרים.

חיפוש: הקשבה

בשלב השני באמצעות הקשבה אמיתית חוץ ותוך אישית, כשהלומד מקשיב לעצמו ולסביבה, מתחילה הלמידה באופן מעשי. הקשבה חוץ ותוך אישית דורשת מודעות עצמית גבוהה לתהליכים הפנימיים המתרחשים אצל הלומד במקביל לתהליכים החיצוניים. הלמידה מתרחשת במציאות מבוססת חיפוש: איתור הזדמנויות ללמידה והעשרה. הלומד מחפש כל הזמן את הזהות האותנטית שלו - הרצון האמיתי שלו הנמצא במרכז התשוקות, היכולות והמיוחד שבו, ומניע את המערכת לפעולה. פעילות חיפוש מעין זו חייבת להתבסס על זהות אישית וזהויות משותפות לפרטים השונים. אלו מניעות לפעולה אוטונומית מצד אחד, אך משולבות מצד שני אחת בשנייה. כוחו של החיפוש הוא בהיותו מאפשר עמימות תחילה ביחס למטרות הלמידה ההתנהגותיות-הערכיות. הוא מאפשר לשהות בו-זמנית בעשייה Doing ובהוויה Being גם יחד: Dobeing. החיפוש הוא תוך כדי תנועה במרחב החדש. התנועה יכולה להיות גם במרחב הפיסי/וירטואלי אך גם פנימה והחוצה.

תנודתיות ומורכבות המצב החדש מייצרות תופעות מתהוות (Emerging Phenomena) שאין להן עדיין שם, אך הן משפיעות על האקוסיסטם באופן קיצוני. תוצר שלב החיפוש הוא זיהוי מאפיינים, מגמות חדשות, הזדמנויות ופערים אשר מתהווים תוך כדי השינוי במצב החדש.

יצירתיות (שִיוּם -  Naming):

היצירה מהווה את הבסיס לשלב השלישי של מודל נחי"ל. בעזרתה הלומד מגדיר, מדייק ומשיים את תוצרי הלמידה. ללא יצירה לא תיווצר למידה חדשה, ועקב כך גם לא תשתפר הזהות האישית של הלומד. התוצר המשמעותי ביותר של שלב היצירה (שִיוּם - Naming) הוא שפה חדשה, מילון מונחים חדש, המתאר בצורה מדויקת יותר את מצב החדש. מילון המונחים החדש מגדיר את תנודתיות ומורכבות המצב החדש. הוא נותן מענה לאי ודאות ולעמימות ומייצר תרבות חדשה. השפה המבוססת על מִנּוּחַ, מַעֲרֶכֶת הַמֻּנָּחִים (טרמינולוגיה) חדשים, המעצבת התנהגויות חדשות. השינוי המואץ באקוסיסטם יוצר יתרון ברור למי שכלומד מתעשת ראשון ומייצר היגיון להתרחשויות הכאוטיות. באותו מובן שמגמות באקוסיסטם הן תוצר של הבנה ולמידה משותפת, הרי שהמשגת המגמות תורמת גם היא להתהוות המגמות עצמן, או לכל הפחות מגבירה את עוצמתן. כך נוצר מנגנון חדש של למידה מייצרת מציאות. היכולת לאתר ולזהות מגמות קשורה ישירות למעורבות בהתרחשויות ("להיות נוכח"). חשיבות מכרעת למאמץ ההמשגה המתואר מיוחסת לאותן תופעות מתהוות (Emerging Phenomena) שאין להן עדיין שם, אך הן מאפיינות ומשפיעות על האקוסיסטם באופן קיצוני. היצירה מושפעת בעיקר מה"מיוחד" שבכל לומד, ומה שעוזר ליצירה מותאמת מציאות הוא המשגת המגמות החדשות בהתהוותן. ככל שהלומד יזהה וייצור מענה מוקדם יותר, הוא יוכל ליהנות מהתהליך ומתוצרי הלמידה למשך זמן ארוך יותר, לפני שהמגמות תשתננה או תעלמנה.

למידה אדפטיבית: שיתופיות

בשלב האחרון במודל נחי"ל, הלומד מיישם בעצמו את תוצרי הלמידה המותאמת למצב החדש תוך שיתוף הקבוצה/קהילת הלומדים, בתהליך הלמידה שעבר ובתוצריו. למידת נחי"ל היא למידה אדפטיבית מותאמת מצב חדש : זיהוי של המגמה הנוכחית (שייתכן שתשתנה או תהפוך ללא רלוונטית תוך זמן קצר), המשגתה, והפיכתה למציאות חדשה. למידה זו מתאפיינת בחיבור הנוצר בו-זמנית בין הפרקטיקה לתיאוריה או בין האקדמיה לשדה. זהו מצב Dobeing = "הוויה מעשית", המשלב בו-זמנית בין העשייה Doing להוויה Being. כיום, במציאות של שינויים מואצים, ישנו יתרון ברור ללומד המתעשת ראשון ומתמודד עם המציאות החדשה כך שהוא מייצר היגיון להתרחשויות הכאוטיות. בכדי שיהפוך למורה דרך, מתווה דרך חדשה, עליו לשתף את הסובבים אותו בתהליך הלמידה שחווה ובתוצריו. הוא ילמד אותם את מילון המונחים החדש שיצר, אופן השימוש בו ומהי ההתנהגות החדשה המצופה בהתאם. בדרך זו הוא משפיע, מעצב ומוביל במצב החדש.

הערכת הלמידה בלמידת נחי"ל מבוססת יכולת הסתגלות חדשנית: תהליך ההערכה והתגמול צריך להיות מותאם לקצב השינוי המואץ באקוסיסטם, אשר גובר עם הצורך בשינויים הסתגלותיים. לא ניתן לבצע הערכת תוצרים או התנהגויות, בצורה מדידה כמותית או איכותית. הגישה החדשה להערכת למידה תלויה בחדשנות הלומד. חדשנות הלומד היא יכולת היצירה של פעולות ופרשנויות חדשות ורלוונטיות- למציאות, ולכן על חדשנות הלומד להיות מתוגמלת בהתאם.

ככל שהלומד לקח אחריות גבוהה יותר על המצב החדש, חיפש וזיהה מגמות, הזדמנויות ופערים חדשים, תוך הקשבה פנימית וחיצונית, יצר מושגים חדשים ותאר בעזרתם בצורה מדויקת את מציאות חדשה, לימד את האחרים והשפיע על התנהגותם, הוא הצליח יותר בלמידת

למידת נחי"ל- נוכחות, חיפוש, יצירה, למידה מותאמת היא למידה מסוג אחר: היא למידה בפועל, מבוססת מנגנון הובלה עצמי, המותאם למציאות מצב חדש. למידת נחי"ל מחייבת נוכחות ומעורבות. ללא מעורבות, עידוד של קשרים והנעה לפעולה לא תיתכן למידה משמעותית. על הלומד להיות חלק מההתרחשות ולהשפיע עליה- המעורבות באזורי ההתרחשות, מאפשרת קישוריות, חפיפה בין מערכות, ומאפשרת ללומד במהלך ההתרחשות להיות רלוונטי ולהשפיע עליה. זהו ניסיון פרדוקסאלי לשרטט קווים גנריים ללמידה בסביבה שהינה תמיד סינגולארית: ייחודית וראשונית. לכן, יש לבחון את ההגדרה החדשה ללמידה כנוסח מאפשר, ולא כמושג סגור. לאור ההשתנות המתמדת של האקוסיסטם במצב החדש והמאפיינים האמורים, אנחנו ניצבים בפני אתגר חינוכי נרחב- חתירה מתמדת למעורבות וללמידה מותאמת, על מנת לרתום ולהניע מגמות, שילבשו צורות למידה שונות בעזרת למידת נחי"ל. לכן המורים צריכים להפוך למנטורים והתלמידים ללומדים עצמאיים.

Andreas Schleicher

 is Director for Education and Skills, and Special Advisor on Education Policy to the Secretary-General at the Organisation for Economic Co-operation and Development (OECD) in Paris.)