The spirit of the Nigun
עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן
"כי האדמה מתנועעת והשרשים מתנועעים בתוכה והכוכבים מתנועעים, כל אחד, כל יסוד, בקצב אחר. והדם בתוכי מתנועע ומחשבותי מתנועעות, והמנוחה רק בקו הזה." מתוך "לגור בבית של ברזל"/ זלדה.
ה"ניגון" בשירו של אלתרמן "עוד חוזר הניגון" מדבר על אותה תנועה המופיעה בדבריה של זלדה, תנועה המתרחשת "...בכל חלקיקי היש, מן הדרך ועד השמיים, על זיקותיהם ההדדיות." / אריאל הירשפלד/ הכוכבים לא רימו/ מעבר למנגינה/ עמ' 149-150."עוֹד חוֹזֵר הַנִּגּוּן שֶׁזָּנַחְתָּ לַשָּׁוְא
וְהַדֶּרֶךְ עוֹדֶנָּה נִפְקַחַת לָאֹרֶךְ
וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו
מְצַפִּים עוֹד לְךָ, עוֹבֵר-אֹרַח."
הניגון הוא הקול הנשמע מתוך התנועה, הקצב של האדמה, השורשים, הכוכבים, הוא קו האור- מנגינת רוח האדם.
הניגון הוא מקום ההתגלות האלוהית, החיבור לאין סוף, למשהו הגדול ממני- רוח האלוהים!
באותה שעה האדם והניגון אינם שני דברים אלא דבר אחד; לא האדם חוזר על הניגון, אלא הניגון מתנגן; הניגון נובע ונארג מתוך כל הדברים שפותחים את פיהם ואומרים כל אחד, קול אחד, את השירה של מהותו הפנימית.
https://youtu.be/5aOnEgHiMbc
הניגון הוא מצב נפשי בו האדם והיקום הם אחד. אין עוד הבדל בין ההוויה הפנימית והביטוי החיצוני, בין הניגון הכללי ובין קול הלב האישי שבאישי. אחדות כזו אפשר לראות זאת לפעמים, כאשר אנשים רוקדים לקול הניגון: תנועת גופם מתמזגת עם תנועת היקום. הניגון והריקוד משתלבים שניהם להוויה אחת; הניגון מרקד והריקוד מתנגן, ואי אפשר לחלק ביניהם ולומר מה קדם למה, מה מביא למה.
"וְהָרוּחַ תָּקוּם וּבְטִיסַת נַדְנֵדוֹת
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת - -"
כאשר האמונה אובדת, הקו ניתק, נעלם, החיבור הקוסמי של כל התנועות בעולם אובד. ואז אין יותר כוח לקפוץ- אין יותר אמונה!
יַעַבְרוּ הַבְּרָקִים מֵעָלֶיךָ
וְכִבְשָׂה וְאַיֶּלֶת תִּהְיֶינָה עֵדוֹת
שֶׁלִּטַּפְתָּ אוֹתָן וְהוֹסַפְתָּ לֶכֶת - -"
כאשר האמונה אובדת, הקו ניתק, נעלם, החיבור הקוסמי של כל התנועות בעולם אובד. ואז אין יותר כוח לקפוץ- אין יותר אמונה!
השאיפה היא לחזור לניגון, לתנועה הקוסמית, לקו האור, להיות האדם שנעשה בעצמו ניגון גמור. אדם המגיע לשלמות מעלת הניגון הוא מנגן מאליו ומעצמו; משום שהניגון הזה הוא שלו, וכל עצמו ומהותו אינם אלא הניגון החוזר.
במצב זה, האדם מצטרף-מתחבר לא רק אל מהות הקדושה הפנימית, אלא אל מסגרות הקדושה החיצוניות, הקבועות בעולם שהוא חי בו- "...האדמה מתנועעת והשרשים מתנועעים בתוכה והכוכבים מתנועעים..." "...וְעָנָן בְּשָׁמָיו וְאִילָן בִּגְשָׁמָיו...".
ההצטרפות-החיבור "...לְחֹרְשָׁה יְרֻקָּה וְאִשָּׁה בִּצְחוֹקָהּ
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם." הם בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, העליונה.
וְצַמֶּרֶת גְּשׁוּמַת עַפְעַפַּיִם." הם בדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר, העליונה.
https://youtu.be/5aOnEgHiMbc
תגובות
הוסף רשומת תגובה