Spiritual Identity

זהות רוחנית/ ניר גולן

במציאות הכאוטית-גלובלית היום, אנחנו כמעט לא מסוגלים לעצור ולחוות את הדברים לעומק, אנחנו לא לגמרי נוכחים ומחמיצים הזדמנויות לחוות את החיים במלואם ולהיות מודעים לרגעים ולחוויות משמעותיים. לדברי דיויד מאייר אנחנו מצטיינים בלהתפרנס (making a living) אך נכשלים בלחיות (making a life). אנחנו חוגגים את השגשוג והעושר שלנו אך שואפים למצוא תכלית ומטרה. אנחנו מוקירים את החופש שלנו אך משתוקקים להשתייך למשהו גדול מאיתנו. בעידן של שפע חומרי, אנחנו במצב של רעב רוחני תמידי.
דיויד מאיירס/ הפרדוקס האמריקאי
The American Paradox: Spiritual Hunger in an Age of Plenty
by David G. Myers Yale University Press, 2000

רוחניות היא תחושת החיבור לאוניברסלי ולמציאות נשגבת לא מוחשית. ויקטור פרנקל גרס שהאדם במהותו רוחני. ממד הרוח נמצא ברמה העמוקה ביותר של הוויית האדם והוא מערכת פתוחה תמיד. משאבי הרוח הקיימים באדם הם: דמיון, הומור, יצירתיות, חמלה, אהבה, חירות, אחריות, כוח ההתנגדות והעמידות של רוח האדם, אומץ, וכן השאיפה לגילוי המשמעות הייחודית של האדם. משאבים רוחניים אלה מאפשרים לאדם הנמצא במשבר גופני או נפשי להתעלות מעל ומעבר לעצמו, היכולת להתעלות על הנסיבות ולכוון עצמו בשביל משהו או מישהו שאינו עצמו- תהא זו מטרה חשובה או אהבה לאדם אחר. רוחניות בהגדרה מתייחסת לחיפוש אחר משמעות, חוויות של קדושה, תודעה גבוהה ומשהו נשגב. אינטיליגנציה רוחנית spiritual intelligence SI   מתיחסת ליכולות העוסקות בנושאים אלו.

שבע היכולות מתוך:

The Seven Dimensions of Spiritual Intelligence: An Ecumenical, Grounded Theory by Yosi Amram Institute of Transpersonal Psychology Palo Alto, CA Paper Session on 8/19/07

1.    תודעה: מודעות מפותחת צרופה וידיעת העצמי.

בוננות- ידיעת עצמי וחיים בתודעה עם כוונות ברורות תוך התבוננות פנימית, כוללת מודעות ונוכחות.

ידיעה שמעבר להגיון- התעלות מעבר לרציונאליות דרך סינתזה של פרדוקסים בעזרת מצבי תודעה שונים כמו: מדיטציה, תפילה, שתיקה, אינטואיציה וחלומות.

תירגול- שימוש בתרגילים מגוונים לפיתוח ודיוק התודעה או איכויות רוחניות.

2.    חסד: אורח חיים בהלימה לאלוהי, הכוחות הפועלים ביקום, חיבור לטבע, או טבע המהות האישית.

אהבה- הוקרה והערכה של החיים בהתבסס על הודיה, הכרת תודה, יופי, חיוניות ושמחה.

אמון/ בטחון- נקודת מבט אופטימית ומלאת תקווה מבוססת אמונה או אמון.

3.    משמעות: לחוות ייחודיות/ סגוליות בפעולות יומיומיות דרך תחושה של מטרה, שליחות, כולל התמודדות עם כאב וסבל.

4.    נשגבות: היכולת לשהות מעבר לאגו הנפרד העצמי, דרך חיבור לשלמות.

תפישת "אני-הלז"- טיפוח מערכות יחסים וחיי קהילה דרך קבלה, כבוד, אמפתיה, חמלה, חסד ונדיבות הלב, נדיבות ואוריינטציה של "אני-הלז".

שלמות/ כוליות- לתפוש את העולם דרך ראיית הכוליות, אחדות, והתאחדות עם מגוון ושונות.

5.    אמת: חיים בקבלה פתוחה, סקרנות, ואהבה לכל יצורי הבריאה באשר הם.

קבלה- סליחה, חיבוק, הכלה, ואהבה, כולל כלפי השלילי ושאינו מואר.

פתיחות- לב ותודעה פתוחים, סקרנות פתוחה, כולל כבוד פתוח לחכמה של מסורות מרובות.

6.    שלווה המקיפה את העצמי (אמון, אלוהים, מוחלטיות, וטבע האמת):

שקט- מרוכז, איזון, קבלה עצמית, חמלה עצמית ושלמות פנימית.

העדר אגו- להפתר מן הפרסונה בכדי ליצור צניעות מכילה, מקיפה, המאפשרת למה שצריך ורוצה לקרות.

7.    הכוונה פנימית: חופש בחירה פנימי בהתאם לחכמה תבונית אחראית.

חופש- שחרור מהתניות, התקשרויות ופחדים, הפגנת אומץ, יצירתיות ועליצות.

הבדלה/ הבחנה- החכמה לדעת את האמת תוך שימוש במצפון פנימי (מודעות).

יושרה- להיות ולהתנהג בצורה אותנטית, אחראית, בהתאם לערכים אישיים.

לדברי פרנקל ממד הרוח חותר להטראוסטזיס (מתח) ההפוך מהומאוסטאזיס (איזון). פרנקל קורא לממד הרוח "נאודינמיקה"- תנועת הרוח. נואוס (מיוונית: νόος) בפילוסופיה ובדת הוא שכל או אינטלקט. מתוך ה"נואוס" מופיעה רוח העולם, ממנה נובע היקום המתגלה. הפילוסוף אדמונד הוסרל השתמש בביטוי "נואטי" כדי להתייחס לפעולה מכוונת של התודעה, האמונה, הרצון, שנאה ואהבה. פרנקל תיאר את הרובד ה’נואטי’ (Noetic) כרובד האנושי שבו יש לאדם את הרצון למימוש המשמעות האישית והמיוחדת שלו בחיים. המקום הזה הוא ייחודי לאותו בנאדם. “מידה הגונה של מתח, בדומה לאותו מתח שמעוררת משמעות שעומדים להגשימה, טבועה בהוויה האנושית וחיונית לבריאות נפשית.” / ויקטור פראנקל

במצבי משבר, הזדקנות וסוף חיים, הממד הרוחני הוא בעל חשיבות מרכזית, משום שהוא שארית החירות של האדם להגיב ולהכריע כיצד יהפכו חייו לחיים שראוי לחיותם. משבר רוחני הוא מצב של "אובדן ערכים"- הערכים המרכזיים בחייו של אדם הפכו להיות בלתי זמינים עבורו, או זמינים חלקית בלבד. מכאן באה תחושת אובדן הדרך והמשמעות. מכיוון שהערכים מתקיימים ברוחנו, תמיד תהיה בידיו של אדם החירות להגשים אותם באופנים שונים, תחת כל תנאי ומצב.

בתהליך אבל תקין מתרחשת הפנמה של משמעותו של האובייקט האבוד- רעיון, אדם וכל דבר החשוב לאדם. ההבנה היא שלא ניתן להשיב את מה שאבד, אבל ניתן להשיב את מה שאבד לאדם ביחס אליו- כלומר, את משמעות האובייקט שאבד, ולהמשיך בחיים.

סיכום:

המשמעות מתקיימת בממד הרוחני ולכן היא "פתוחה" תמיד ומסייעת בגיבוש הזהות האישית החדשה, ציור תמונת עתיד ומציאת כיוון. כאן גדלה האוטונומיה הרוחנית של האדם- האומץ לקבל את המצב, לראות בו הזדמנות ולהרחיב את יכולת ההסתגלות שלו. הרחבת התכלית והמטרה בחייו מהחלמה פיזית אל צמיחה רוחנית: נשיאת סבלו באומץ ובכבוד, היא כשלעצמה מעניקה תחושת משמעות וערך לחיי האדם. בעזרת נקודת מבט זו, משיב האדם לעצמו את ההכרה בכך שאינו עבד לגורלו אלא חופשי לקבוע את הלך רוחו ואולי אף את השתלשלות חייו להגשמת ערכיו. כשאדם מאפשר לעצמו להיפתח אל הממד הרוחני המגלם בתוכו את היכולת להתנגד לסבל על ידי חיבור למרחבי החופש הרוחני שלו, הוא יכול להתייחס למשבר/ מחלה/ זקנה בהקשר רחב יותר, להפוך את "הטרגדיה להישג אנושי".