Soulagogy for designing the learner’s soul
פדגוגיה אמונית כמסייעת לעיצוב זהות רוחנית
הרב קוק זצ"ל מסביר במאמרו "מאורות האמונה" (מאמרי
הראי"ה, עמוד 70) כי "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר
יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה." תפקידה של הפדגוגיה
האמונית לסייע ללומד, דרך רכישת מיומנויות רוחניות, מודעות והמשגה של תהליך הלמידה
האמוני, לגלות את מהות נשמתו.
"וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר
לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל." לכן אחת מהנחות היסוד של הפגוגיה
האמונית היא הלומד העצמאי, הלומד בדרכו, מתוך הבנה כי "זכה נעשית לו סם
חיים" (יומא ע"ב' יב').
"ההסתכלות המיוחדת של האמונה שהיא חלק ד' בעצמה הוא האור של הנבואה, וברדת המדרגה שפעת רוח הקודש, בשגם אלה יורדים לפעמים ומתאחים עם השכל והרגש בדרכי גילוייהם." הפדגוגיה האמונית מכוונת את הלומד לאחות את השכל והרגש לזהות אמונית אחת דרך מודל מב"ת-על:
"האמונה המופעה
מהעולם האמונה הטבעית ההסתכלותית, והאמונה המופעה מהתורה האמונה הניסית המסורתית, והאמונה
התוכית המופעה ממעמקי הנשמה, מפנימיות החוש האמוני בתהום עמקו, הם שלשה אורות
גדולים, שכל אחד מהם יש לו תנאים מיוחדים ודורש תפקידים מיוחדים, והם לפעמים
מתרכבים ומתמזגים זה עם זה בשלובי כחותיהם."
מטרת הפרקטיקות/
דרכי הוראה למידה של הפדגוגיה האמונית היא להגדיל את כוחות הרגש והשכל של
הלומד - כך גם הנשמה תוכל להתגלות בצורה הרחבה שאפשר. הפרקטיקות מתקיימות בשלושה
תחומים:
1.
התבוננות בטבע
- אדם יוצא אל הטבע ומתפעל מהטבע ומפלאיו, ורואה דרכו את ריבונו של עולם יוצר כל.
אדם בעל רגש פתוח מרגיש התרוממות ותחושת הודיה לה', כי הטבע מרחיב את האמונה.
2.
הופעת האמונה
מתוך לימוד התורה, המלמדת אותו את האמונה, בכך שרואים כמה התורה היא נכונה ונפלאה.
3.
מצב פנימי של
אמונה מתוך האדם עצמו, מתוך תוכו יש התפרצות של אמונה. זה קרה לאברהם אבינו, שנאמר
עליו ששתי הכליות שלו שפעו תורה מתוך הנשמה שלו, הוא קיים את כל התורה מתוך
הפנימיות שלו.
"האמונה צריכה להתגלות בשלושת התחומים הללו, בהתבוננות כוללת
על העולם על הבריאה. להבין מהי מטרת העולם? לעולם יש מטרה אחת. כשם שלאדם הפרטי יש
מטרה, היא חיצונית אליו והוא צריך לשאוף אליה, כך לעולם כולו יש מטרה חוץ ממנו
גבוה ממנו, הכלל כולו שואף למשהו שלמעלה ממנו, העולם כולו שואף אל ד'."
· כל הציטוטים מתוך מאמרי הראיה/מאורות
האמונה (נתיבה חוב' כ"ג, א' אלול, תרפ"ח)
מהות האמונה, המתבטאת בשכל וברגש בתהליך הלמידה
הפדגוגי אמוני
(מתוך המאמר "אמונה - מהי? הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א)
לאדם יש הרגשה - שהיא בלב, ויש מחשבה - שהיא בראש. אבל אמונה אינה
הרגשה סתמית של האדם שהוא מאמין, ואינה גם הבנה בשכל, שאדם מבין את האמונה.
האמונה היא הנשמה בעצמה, היא כח רוחני פנימי יותר עמוק ויותר חזק מרגש
ושכל. בדומה לרגש ולשכל, שאי אפשר לגלות את עצמותם, כך גם הנשמה: את עצמותה של
הנשמה אי אפשר לגלות, אך היא מתבטאת בכוחותיו של האדם: ברגש ובשכל. רק את הרגש
והשכל אנו מכירים ומרגישים, אך הנשמה היא כל כך פנימית ועמוקה עד שאנו לא מכירים
אותה באופן ישיר. דרך השכל והרגש אנו יודעים מה מצב הנשמה ומה רצונה, אך לא הם
השורש של האדם, אלא כח יותר פנימי שנמצא באדם, והוא הנשמה.
הנחת יסוד לפדגוגיה האמונית: שכל ורגש הם אמצעים
להגיע לאמונה, אך אינם האמונה עצמה.
השכל והרגש אינם רק ביטוי של האמונה, הם גם יכולים להוות דרך להגיע
אליה. יש אנשים שחונכו מגיל צעיר לאמונה, אך כשאדם אינו מאמין הוא צריך להגיע
לאמונה דרך כוחותיו החיצוניים יותר. אפשר לשכנע דרך השכל ולהסביר לו כמה
שהתורה זה נכון, כמה שהאמונה היא נכונה, או שמראים לאדם חיים יהודיים והוא נמשך
לזה ברגש עד שהוא הופך להיות מאמין. שיטות הוראה/למידה בפדגוגיה האמונית
מסייעות ללומד להיות מודע יותר לתהליך הלמידה האמוני שחווה, להמשיג את המשיכה
הרגשית ובכך להפוך להיות יותר מאמין. הלומד יוכל לתאר את התהליך ולשתף בו את
האחרים ובשלה מתקדם אף ללמדם.
אחרי שלב זה, אדם הופך להיות מאמין והוא מבוסס באמונה, ואז גם אם
ההוכחות האלו יתבררו כלא נכונות אחר כך זה לא ישפיע עליו. גם אם יהיו קושיות על
האמונה לא יווצרו אצלו ספקות, כי כאמור האמונה היא למעלה מהשכל וההגיון, והאדם
המאמין לא מתבסס על הוכחות, אלא ביסוס האמונה הוא עמוק בתוך האדם עצמו, בעצם הנשמה.
"כי יש כמה מיני אמונה. יש אמונה שהוא
רק בלב. והעיקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך, עד שיתפשט בכל האיברים"/ רבי נחמן מברסלב. תהליך
הלמידה האמוני נע בין ארבעה קודקודים לפי מודל מב"ת-על (ניר גולן):
1.
משמעות- חיפוש אחר משמעות וייעוד: להפוך את חייו למשמעותיים.
2.
בין אישי- נוכחות מלאה עם בני אדם אחרים: הלימוד מתקיים בחברותא
תוך דיאלוג.
3.
תוך אישי- נוכחות ברגע הלמידה, התבוננות בעצמי: מודעות לתהליך
הלמידה הפנימי.
4.
על "מעבר"/נשגב/עליון- חווית הרוחניות במשמעות של
"מעבר", במקודש ובאלוקי.
הרחבת האמונה בעזרת השכל והרגש בתהליך הלמידה
האמוני:
הרמב"ם בספר המצוות כותב: "מצוה ראשונה אשר הוא הציווי אשר
ציונו בהאמנת האלוקות שנאמין שיש שם שהוא עילה לכל הנמצאים".
במשנה תורה בספר המדע הוא כותב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע
שיש שם מצוי ראשון".
מדוע הרמב"ם כותב בספר המצוות "להאמין" ובמשנה תורה
"לידע"?
'לידע' - פירושו להרחיב את
הכרת ה', להרחיב את האמונה. צריך להתבונן ולהרחיב את ההתבוננות שה' הוא מנהיג לכל
העולם כולו, הוא ברא את הכל והוא מנהל את הכל, ובהמשך מתרחבים עוד - מה זה 'הכל'?
עד היכן זה מתפשט? המושגים שלנו מצומצמים מכדי להבין שיש עוד המון כוכבים מעבר
לכוכבים שאנו רואים, ושאנו יודעים עליהם. אנו בכלל לא יודעים עד איפה מתפשט הגודל
של הבריאה. תהליכי הלמידה, פיתוח כישורים
ומיומנויות מכווני אמונה, מעודדים את הלומד להיות מודע לעצמו ולגלות בתהליך הלמידה
שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו ולהפוך את חייו למשמעותיים. הפדגוגיה האמונית
מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד.
הלומד צריך להעמיק בהכרה שהקב"ה מקיף את כל הבריאה, ומנהל הכל,
ואת כל מאורעותיו של האדם בכל רגע ורגע הקב"ה רואה, והקב"ה מנהיג את כל
המציאות ואת ישראל עמו. להעמיק בכל העניינים הללו, להתבונן בזה ולעסוק בדרכי
התבוננות בהנהגת הקב"ה את העולם. ככל שהאדם לומד יותר את המציאות, האמונה
שלו מתרחבת ומתפשטת.
הפדגוגיה האמונית משפיעה על זהות הלומד ב-3 הצירים (בהלימה
ליחידות הלימוד השונות):
1. ציר משמעות אמונה: החשיבות
והפרשנות שהלומד נותן למציאות דרך נקודת מבט אמונית.
2. ציר בין אישי אמונה:
אופן השפעת הקהילה/ הכלל על האמונה האישית של הלומד, התפקיד שלו בקהילה:
שליחותו בעם ישראל, ערבות הדדית.
3. ציר תוך אישי אמונה:
התבוננות פנימית לחזוק הקשר עם האלוקים, מה השתנה/ התחזק כתוצאה מהתבוננות
בציר הזהות? כמו: השגחה פרטית.
שורש האמונה קיים אצל כל אדם
האמונה היא הקשר של האדם עם הקב"ה: הנשמה שייכת לרבש"ע, היא
רואה אותו כביכול, ואם האדם לא מאמין הרי זה מעיד שיש כאילו מחיצה שמפריעה לנשמה
להתגלות ולהראות שהאדם שייך לרבש"ע. לפעמים המסך הזה עבה מאוד, ולפעמים דק
מאוד.
ניתן ללמוד על כך בשירו של חנן בן ארי – שבורי לב: לא לזייף, לא לשקר, לא לוותר
לעצמי, לא להתייאש" (אוגוסט 20, 2020) דוגמה לטקסט היכול לשמש כבסיס לפרקטיקת הוראה/למידה שאינה
דיסיפלינרית:
חנן בן ארי:
"בתקופה האחרונה הוא פשוט לא עוזב אותי. אני שר אותו רגע לפני
שאני נשבר. כשאין לי מושג איך לחנך את הילדים שלי. איך להתגבר על הכעס. אני
צועק אותו בשלוש בלילה, על כביש החוף, כשלא מסוגל להמשיך להאזין לשידור החוזר של
זהבי עצבני. זה כואב לי בעצמות לשמוע אותנו נלחמים זה בזה. אנחנו כל כך הרבה יותר
יפים מזה.
אני שר אותו במחלקות הכי עצובות של בתי החולים, שם באמת אין ימין
ושמאל. רק שבורי לב. אני יוצא משם עם הגיטרה אחרי חצי שעה ופשוט מת לחיות. פעם
שרתי אותו לאמא של חבר, שבוע לפני שהיא הלכה וכשסיימתי היא אמרה לי, יש הרבה כאב
ורוע בעולם הזה, אבל יש כל כך הרבה יותר טוב… תגיד תודה על הטוב!
אני שר אותו כשאני מתגעגע להשם. בשנה האחרונה אני הולך ומתקרב אליו.
צעדים קטנים, אבל אמיתיים מאי פעם. אני מרגיש אותו חזק וקרוב. בתוכי, לצידי
ומעליי. כל כך רוצה להיות בשמחה, לא לזייף, לא לשקר, לא לוותר לעצמי, לא להתייאש.
ולפעמים זה פשוט מרגיש בלתי אפשרי. אבא תעזור לי.
ואולי אני שר אותו כי א-ל-ו-ל דופק לי בדלת. ואיך בא לי שהוא יכנס כבר
ויביא איתו אנרגיות טובות של רחמים וסליחות ופיוס. שתכלה השנה ההזויה הזו וקללותיה
ותחל שנה טובה וברכותיה. כי חלאס אבא, נשברנו. שלוש שנים השיר הזה מחכה לצאת
לעולם, עכשיו הוא שלכם".
מי יודע כל כאב/ מי רופא לשבורי לב/ יוצר אור וחושך/ עושה שלום ומלחמה
מי יושב על כיסא דין/ מתכסה ברחמים/ מוחל וסולח/ מביט ויודע
ומי…ירפא ליבי/ אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי/ מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף
מי היה הווה ויהיה/ מי ממית ומחיה/ פותח ידיים/ מצמיח כנפיים
מי…ירפא ליבי/ אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי/ מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף
נה נה נה נה…
מי אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף/ רק תגיד לי מי
מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף/ שאני לא אכנע בסוף
שאני לא אכנע בסוף
(מילים: חנן בן ארי)
בן ארי מתאר עבודה/למידה בממד הרוחני תוך העלאת מודעות עצמית אמונית
לגיבוש זהותו. תהליך זה מתמשך לאורך כל החיים- "סם חיים".
"אמונה היא לאבד
את דעתך ולזכות באלוהים"/ סרן קירקגור
"כשיש לנו אמונה
אנחנו יכולים לוותר על האמת"/ פרדריך ניטשה
סיכום
"אמונה – אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי
היותר יסודי של מהות הנשמה"
הרב קוק. בשיחה זו עסקנו במהות האמונה והיחס בינה לכוחותיו של האדם
השכל והרגש. האמונה היא כח פנימי עמוק הקיים באדם, הקשר בינו לבין בוראו, הקיים
בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. כח זה מתבטא בשכל וברגש, ניתן להגיע אליו דרך השכל
והרגש, וניתן גם לפתח את כוחות השכל והרגש עוד יותר ובכך לקלוט ולגלות את האמונה
הפנימית בצורה גדולה יותר ויותר. "דווקא העולם הפוסטמודרני יכול
להביא לידי אמונה הרבה יותר עמוקה, זו של הנסתר והמיסטי, מכיוון שכל זמן שאנו
נמצאים בשיטה או במערכת מסוימת, אנו סופיים, ואיננו יכולים להגיע למגע ישיר עם
האינסוף."/
הרב שג"ר. אף אחד לא מגביל אותנו מלהאמין. ואם אנשי החינוך יהיו מאמינים עוד
יותר גדולים זה יתפשט, והנחלה העליונה של האמונה תהיה נחלתם של כל ישראל, במהרה
בימינו אמן.
תגובות
הוסף רשומת תגובה