Bring closer the surrounding

"וּלְקָרֵב הַמַּקִּיפִים"

מתוך בוקי שוורץ "מטרופוליס", 1990, אוניברסיטת תל אביב, תל אביב-יפו

סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה המחשבה נפתחת מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. ר' נחמן מברלסב מתאר תהליך זה של תנועת הנשמה בלמידה כמתקיים בשני מישורים "מקיף" ו"פנימי".
בעזרת המושג "מקיף" מנסה ר' נחמן לענות על השאלה או הספק בעיניני אמונה שאין בכוח השכל ליישב: הספק מסובב ו"מקיף" את שכלו של האדם ואינו יכול להתמזג עם תפישתו הדתית האישית. הלומד היוצא לחפש את אלוהים נתקל בשורה אינסופיות כביכול של "מקיפין" כאלה, וכל אימת שעולה בידו ליישב אחד מהם, מיד בא אחר ותופס את מקומו. הדרך להכרת האלוהים היא מעלה לולייני, "רצוא ושוב", וכל צעד בדרך זו עומד בסימן של ספקות גוברים והולכים.

וְזֶהוּ (דברים ל׳:י״ד): כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד, בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד – הַיְנוּ לְקָרֵב אֵלֶיךָ הַדָּבָר שֶׁהוּא בִּבְחִינַת מְאֹד, בְּחִינַת מַקִּיפִים, שֶׁהֵם נֶעְלָמִים וּרְחוֹקִים מְאֹד מִן הָאָדָם, וּלְקָרְבָם אֵלֶיךָ לְהַכְנִיסָם בִּפְנִים – זֶה תָּלוּי בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ.

בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ – זֶה בְּחִינַת: פִּי יְדַבֵּר חָכְמוֹת וְהָגוּת לִבִּי תְבוּנוֹת, הַיְנוּ שֶׁיְּגַלֶּה חָכְמָתוֹ וּתְבוּנָתוֹ לְתַלְמִידָיו כַּנַּ"ל. וְזֶהוּ:

לַעֲשׂתוֹ – בְּחִינַת כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ הַנַּ"ל, וְעַל־יְדֵי־זֶה יוּכַל לְהַכְנִיס וּלְקָרֵב הַמַּקִּיפִים, שֶׁהֵם בְּחִינַת מְאֹד, לְהַכְנִיסָם לִפְנִים כַּנַּ"ל:"/ ליקוטי מוהר"ן תנינא ז׳:ו׳

בכל רגע שאליו הלומד 'מחפש האלוהים', מגיע במהלך חייו הרוחניים, מכיל שכלו מידה מסוימת של הבנה: הוא משיג את האלוהים במין דרך מיוחדת. השגה זו היא ה"פנימי", מה שנמצא בתוך השכל באותו רגע. ואולם ה"פנימי" כרוך בהכרח ב"מקיף", שהשגתו היא מחוץ ליכולת תפישתו של השכל באותו רגע. והוא גם קורא תגר על ה"פנימי" גם מציע לו השגה ממדרגה גבוהה יותר בעת ובעונה אחת. תפקיד כל לומד לגלות את ה"מקיף" שלו, להכניסו לשכלו ולעשותו "פנימי" חדש, כדי להגיע לספק- ויישובו ממדרגה גבוהה יותר. זוהי הגרסה העיונית של קריאתו של ר' נחמן לתהליך למידה סולאגוגי לצמיחה מתמדת.

כל עוד השכל מסתפק בהשגותיו, אין הצמיחה אפשרית. כדי שתהיה אפשרית, צריך המוח להתרוקן תחילה מן התכנים המצויים בו. ר' נחמן ממליץ על שתי שיטות בתורת צעד ראשון בחיפוש אחר "מקיפין" חדשים.
השיטה האחת היא הרקת המוח מתכניו על-ידי הקנייתם לאחרים, הנמצאים במדרגה נמוכה יותר של השגה, מה שהוא בחזקת "פנימי" לגביך עדיין הוא בחזקת "מקיף" לגבי מי שאתה מלמדו. כאשר אתה מקנה לו את הדעת שיש לך, המוח שלך נשאר מרוקן, ואז הוא מוכן להיענות לאתגר שלמעלה ממנו:

"וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁעוֹסְקִים לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין וְלֵידַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין וְיוֹדֵעַ מִתְּחִלָּה. כִּי מַה שֶּׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ זֶה בְּחִינַת פְּנִימִי, כִּי זֶה הַשֵּׂכֶל נִכְנָס לְתוֹךְ שִׂכְלוֹ; אֲבָל מַה שֶּׁאֵין יָכוֹל לִכָּנֵס לְתוֹךְ שִׂכְלוֹ, דְּהַיְנוּ מַה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָבִין, זֶה בְּחִינַת מַקִּיפִים, כִּי זֶה הַדָּבָר מַקִּיף סְבִיבוֹת שִׂכְלוֹ, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהַכְנִיסוֹ בִּפְנִים בְּתוֹךְ שִׂכְלוֹ, כִּי אִי אֶפְשָׁר לוֹ לְהָבִין זֹאת, מֵחֲמַת שֶׁהוּא בְּחִינַת מַקִּיף אֶצְלוֹ. וּכְשֶׁעוֹסֵק לְדַבֵּר עִם בְּנֵי אָדָם, וּמַכְנִיס בָּהֶם דַּעְתּוֹ, נִמְצָא שֶׁנִּתְרוֹקֵן מֹחוֹ מֵהַשֵּׂכֶל וְהַדַּעַת שֶׁהָיָה לוֹ, אֲזַי עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָס הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף לִפְנִים, כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרוֹקֵן שִׂכְלוֹ עַל יְדֵי שֶׁהִכְנִיס דַּעְתּוֹ בַּחֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס הַמַּקִּיף לִפְנִים, וְזוֹכֶה לְהָבִין בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין מִתְּחִילָה כַּנַּ"ל:"/ ליקוטי מוהר"ן תנינא ז׳:ו׳
השיטה השנייה שעל-ידיה יכול הלומד להביא לידי התרוקנות המוח היא דרך התפילה. "וְזֶה בְּחִינַת שֶׁפַע הַכֶּתֶר, כִּי כֶּתֶר הוּא בְּחִינַת מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שופטים כ׳:מ״ג): כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִין וְכוּ':"/ ליקוטי מוהר"ן תנינא ז׳:ו׳

סיכום:

סולאגוגיה מובילה להתפתחות רוחנית של אדם. הלומד מוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים. "וְעַל־יְדֵי־זֶה שֶׁעוֹסְקִים לְדַבֵּר אֶחָד עִם חֲבֵרוֹ לְהַכְנִיס בּוֹ דַּעַת וְיִרְאַת שָׁמַיִם וּלְהַעֲמִיד תַּלְמִידִים כַּנַּ"ל, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנָסִין אוֹרוֹת הַמַּקִּיפִים, דְּהַיְנוּ שֶׁזּוֹכֶה לְהָבִין וְלֵידַע מַה שֶּׁלֹּא הָיָה מֵבִין וְיוֹדֵעַ מִתְּחִלָּה." בשלב המתקדם נפתחת הנשמה אל עולמות עליונים וחוזרת אל הגוף לאחר מסע חוץ גופי. הובלת הנפש היא בדרך כלל בעזרת ריטואל רוחני, המביא את הלומד להוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים "מקיפין". לעיתים נעזר המאמין ביישות רוחנית המראה לו את דרכו באותם עולמות עליונים. "כִּי עַל יְדֵי שֶׁנִּתְרוֹקֵן שִׂכְלוֹ עַל יְדֵי שֶׁהִכְנִיס דַּעְתּוֹ בַּחֲבֵרוֹ, עַל־יְדֵי־זֶה נִכְנַס הַמַּקִּיף לִפְנִים, וְזוֹכֶה לְהָבִין בְּחִינַת הַשֵּׂכֶל הַמַּקִּיף, דְּהַיְנוּ שֶׁמֵבִין מַה שֶּׁלֹּא הָיָה יָכוֹל לְהָבִין מִתְּחִילָה."

הפוסט מבוסס על קטעים מתוך:
בעל היסורים/ פרשת חייו של ר' נחמן מברסלב/ ארתור (אברהם יצחק) גרין/ עם עובד (עמודים 284-285)