Soulagogy for designing the student’s faith identity

פדגוגיה אמונית בהשראת למידת בית מדרש לעיצוב זהות אמונית של הלומד/ שרי וייס וניר גולן

מבוא:

הדרך עתיקת היומין של הלמידה הנהוגה בעם ישראל היא בית המדרש. בדברנו הבאים ננסה להתחקות אחר היסודות העתיקים והטובים של עקרונות בית המדרש, ולחלץ מהם תובנות שאיתם ניתן לבנות את 'הפדגוגיה של בית המדרש', פדגוגיה אמונית שיכולה לשרת אותנו בכל למידה באשר היא. פדגוגיה אמונית זו היא פדגוגיה מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד.

 פרק 1: הגדרה ומודל מב"ת-על לפדגוגיה אמונית

תהליכי למידה, פיתוח כישורים ומיומנויות רוחניות (SEL אמוני) מכווני אמונה. עידוד הלומד להיות מודע לעצמו ולגלות בתהליך הלמידה שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו ולהפוך את חייו למשמעותיים. מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד. פדגוגיה אמונית היא שטח המשולש המחבר בין:

·       פרקטיקות הוראה למידה

·       מיומנויות רוחניות

·       זהות אמונית 

המטרה של הפדגוגיה האמונית: שימוש בפרקטיקות הוראה למידה לרכישת מיומנויות רוחניות לעיצוב הזהות האמונית של הלומד

הפדגוגיה האמונית היא חדשנות פדגוגית:
מטרתה להוביל ולהטמיע פרקטיקות הוראה למידה שתפתחנה מיומנויות רוחניות אצל הלומד ותהפוכנה לחלק מהזהות הציונית דתית שלו.

רקע:

למידת בית מדרש מבוססת פדגוגיה של חיפוש: מדרש או דרשה הם שיטה של פרשנות המקרא, ומקורו של המונח נובע מהמשמעות של "דרש" כ"חיפש": "וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף" (ויקרא, פרק י', פסוק ט"ז). במהלך תהליך הלמידה בבית המדרש מגובשת הזהות האישית של הלומד דרך למידה טקסטואלית והפנמת הערכים העולים מ-התוכן הנלמד. הערכים באים לידי ביטוי בהתנהגות הלומד ומייצרים זהות אישית ייחודית. הלומד יודע לתאר את הערך ואופן תרומתו לזהותו ולסובבים אותו ובכך הופך להיות בן חורין בבחירות שהוא עושה בחייו. "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה" (אבות פרק ו משנה ז)- "ההבדל שבין העבד ל-בן חורין אינו רק הבדל מעמדי, מה שבמקרה זה משועבד לאחר וזה בלתי משועבד, אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות, ולהיפך, בן חורין שרוחו רוח של עבד. החירות מרוממת את האדם להיות נאמן לעצמיות הפנימית שלו, לתכונה הנפשית של צלם אלהים אשר בקרבו. ובתכונה כזאת אפשר לו להרגיש את חייו בתור חיים מגמתיים, שהם שווים את ערכם" (הראי"ה קוק-עולת ראיה/ מאמרי הראיה/חירותנו). 

"יְסוֹד הַחֲסִידוּת וְשֹׁרֶשׁ הָעֲבוֹדָה הַתְּמִימָה הוּא, שֶׁיִּתְבָּרֵר וְיִתְאַמֵּת אֵצֶל הָאָדָם מַה חוֹבָתוֹ בְּעוֹלָמוֹ, וְלָמָּה צָרִיךְ שֶׁיָּשִֹים מַבָּטוֹ וּמְגַמָּתוֹ בְּכָל אֲשֶׁר הוּא עָמֵל כָּל יְמֵי חַיָּיו. שֶׁהָאָדָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא לְהִתְעַנֵּג עַל ה' וְלֵהָנוֹת מִזִּיו שְׁכִינָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ הַתַּעֲנוּג הָאֲמִתִּי וְהָעִדּוּן הַגָּדוֹל מִכָּל הָעִדּוּנִים שֶׁיְּכוֹלִים לְהִמָּצֵא, וּמְקוֹם הָעִדּוּן הַזֶּה בֶּאֱמֶת הוּא הָעוֹלָם הַבָּא, כִּי הוּא הַנִּבְרָא בַּהֲכָנָה הַמִּצְטָרֶכֶת לַדָּבָר הַזֶּה. אַךְ הַדֶּרֶךְ כְּדֵי לְהַגִּיעַ אֶל מְחוֹז חֶפְצֵנוּ זֶה, הוּא זֶה הָעוֹלָם, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ד', ט"ז): הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לִפְרוֹזְדּוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. וְהָאֶמְצָעִים הַמַּגִּיעִים אֶת הָאָדָם לַתַּכְלִית הַזֶּה הֵם הַמִּצְווֹת אֲשֶׁר צִוָּנוּ עֲלֵיהֶן הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ. וּמְקוֹם עֲשִׂיַּת הַמִּצְווֹת הוּא רַק הָעוֹלָם הַזֶּה. עַל כֵּן הוּשַׂם הָאָדָם בְּזֶה הָעוֹלָם בַּתְּחִלָּה, כְּדֵי שֶׁעַל יְדֵי הָאֶמְצָעִים הָאֵלֶּה הַמִּזְדַּמְּנִים לוֹ כָּאן יוּכַל לְהַגִּיעַ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּכַן לוֹ, שֶׁהוּא הָעוֹלָם הַבָּא, לִרְווֹת שָׁם בַּטּוֹב אֲשֶׁר קָנָה לוֹ עַל יְדֵי אֶמְצָעִים אֵלֶּה, וְהוּא מַה שֶׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (תלמוד בבלי ערובין כ"ב, ע"א): הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם וּמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם."

הפדגוגיה בבית המדרש היא אמונית ולכן חוויית החיפוש מלווה בברכות מתאימות: 

הנכנס לבית המדרש  יתפלל: יר"מ ה' אלהינו ואלהי אבותינו שלא אכשל בדבר הלכה וכו', וביציאתו  יאמר: מודה אני לפניך ה' אלהי, ששמת חלקי מיושבי בית המדרש. (שולחן ערוך אורח חיים סימן קי סעיף ח כתב הרמב"ם בפי' המשנה ואלה שתי תפלות חובה משנה ברורה סימן קי ס"ק לו גם למי שלומד ביחידות).

הקב"ה נמצא עם הלומד ומסייע לו, ולכן בכניסה לבית המדרש ישנה התפילה. יוצא מכך שהלמידה בבית המדרש משלבת יגיעה שכלית עם עבודה רוחנית וזוהי מהות הפדגוגיה האמונית.

מהויות הפדגוגיה האמונית בהשראת למידת בית מדרש

מטרת העל של הפדגוגיה האמונית היא: "זכה נעשית לו סם חיים": (יומא ע"ב, יב')

מדובר על עבודה/ למידה בממד הרוחני תוך העלאת מודעות עצמית אמונית. חכמים ערים לכך שחיפוש משמעות יכול להוביל לדרכים שונות והפוכות זו מזו; הכלל שלהם מכיל שתי זרועות: "זכה – נעשית לו סם חיים; לא זכה – נעשית לו סם מיתה". מאחר ששתי האפשרויות קיימות, מוטלת אחריות על הלומד לבחור בחיים. הזכייה בלימוד התורה דרך פדגוגיה אמונית מקנה ללומד חיי רוח. השילוב שבין סם חיים וסם המוות מייצר בחירה ואחריות, הוא הליבה החיה והפועמת של פדגוגית בית המדרש. 

הלימוד בבית המדרש נעשה בשני אופני חיפוש: האחד – פענוח החומר כשהוא לעצמו, והשני – חיפוש משמעות קיומית של החומר הנלמד עבור הלומד.

חמש מהויות הפדגוגיה האמונית:

1.    תורה היא וללמוד אני צריך (בבלי ברכות דף ס"ב עמוד א' ) (הבסיס של אמונה בקב"ה): האחריות ללימוד ובחירת המקורות מוטלת על הלומד; הוא מגדיר לעצמו את שדה הלמידה המשמעותי לו. מאחר שלא תמיד יש בחינה ואין כימות לידע, הלימוד פורץ אל מעבר לחומר הלמידה אל האישיות והאמונה. הלומד מחפש את האופן שבו הידע והאישיות מתלכדים זה עם זה, ואותם הוא מנסה ללמוד על ידי התבוננות פנימית ועבודה רוחנית.

2.    מקום שלבו חפץ (בבלי ע"ז דף יט' עמוד א') (רצון עמוק למימוש עצמי דרך מודעות עצמית): פדגוגיה המבוססת על מוטיבציה פנימית ובחירה להתפתחות אישית רוחנית. חכמים טבעו את הכלל הזה והתייחסו אליו ברצינות, עד הקצה. אין מקום לכפייה בלמידה. אם אין לאדם מוטיבציה פנימית, הוא לא ילמד. ההוראה כיום בנויה על הנחה הפוכה: על המורה מוטלת המשימה לעורר ולהניע את הלומד ללמוד. חכמים בנו עולם שבו תפקיד זה מוטל על הלומד. אחת התוצאות הייתה שמי שלא רצה ללמוד לא למד. תוצאה אחרת הייתה התפרצות של תשוקה עזה ללמידה ולעבודה פנימית עמוקה.

3.    אלו ואלו דברי אלוקים חיים (עירובין יג', ב') (פיתוח גמישות דרך מודעות חברתית): פדגוגיה המעודדת שונות, מגוון וסתירות. לכל עמדה יש ערך אמת המסומן בשפה הדתית כ"דברי אלוהים חיים". הטענה ש"אלו ואלו דברי אלוהים חיים" לכאורה מערערת את מושג האמת, ולפיו רק אחד מ"שני קצוות הסותר" (כביטויו של רבי חסדאי קרשקש, פילוסוף יהודי חשוב בן המאה השתים עשרה) הוא בעל ערך אמת. זו עמדה ייחודית המקנה ערך מוחלט לכל אחת מהעמדות השונות, ולעיתים הסותרות. בשני סוגי הלמידה קיים אמון עמוק בחופש הדעות ובהכרעת הלומד, שאין הכרח כי תעלה בקנה אחד עם עמדת המורה. פדגוגיה אמונית מעודדת הכלה וגיבוש זהות אינטגרלית. בבית המדרש ניתן דרור למחשבה, יש הערכה למי שאומר את דבריו בגאון ולא מנסה לומר מה שהרוב בהכרח חושב.

4.    השקלא והטריא (לבוא לכל מפגש נקי כמו בפעם הראשונה): הפירוש המילולי שלו הוא לקיחה (שקלא) וזריקה (טריא). במקור הכוונה הייתה לקיחה וזריקה של רעיונות, כיוון שהתלמוד מתנהל על דרך הדיון, ומובאים בו רעיונות שונים המתקבלים ונדחים חלופות. על דרך הדיון. בכדי לקיים את הפדגוגיה במיטבה על הלומד לשים מאחוריו את כל הידוע לו ולבוא "נקי" כ-בפעם הראשונה בו הוא פוגש את הטקסט, גם אם למד אותו פעמים רבות.

5.    אין בית מדרש ללא חידוש (חגיגה דף ג', א') (פדגוגיה מעודדת יצירה בעולם הפנימי): הלומד יוצא אחרת- "חדש" ממה שנכנס. החכמים הכירו בכך שאין חידוש ללא ידע הקיים, ואף פיתחו דרכים לשמרו ולעשותו זמין לתודעה. "עשה לבך חדרים חדרים" הורו, כלומר צור ארמון רב חדרים בתודעתך. ובחדרים אחסן ידע על פי נושאים, חדר חדר ונושאו המיוחד. התודעה תשוטט בארמונה ותמצא את הידע הדרוש לה בכל עת ומקום. אך למרות ההשקעה הרבה בגיבוש ידע נתון ובמסירתו, תודעתם של החכמים מכוונת בראש ובראשונה אל החידוש. אין שיעור שאין בו חידוש, משמע – המצאת רעיון שהלומדים והמלמדים לא ידעו קודם. 

מודל לפדגוגיה אמונית

הפדגוגיה של בית המדרש מעודדת את הלומד להיות מודע לעצמו, לגלות את צלם אלוהים אשר בקרבו, ולהפוך את חייו משמעותיים. היא נעה בתוך המרחב שיוצר מודל מב"ת-על, אותו פיתח ניר גולן:

משמעות- חיפוש אחר משמעות וייעוד: להפוך את חייו למשמעותיים.
בין אישי- נוכחות מלאה עם בני אדם אחרים: הלימוד מתקיים בחברותא תוך דיאלוג.
תוך אישי- נוכחות ברגע הלמידה, התבוננות בעצמי: מודעות לתהליך הלמידה הפנימי.
על "מעבר"/נשגב/עליון- חוויה רוחניות במשמעות של "מעבר", מקודש ואלוקי.

הסבר מודל מב"ת-על:

ציר משמעות אמוני: למידה סביב תובנה משמעותית אמונית, הדרך שבה אני מפרש את המציאות דרך נקודת מבט אמונית, ונותן לה חשיבות והיא משפיעה על חיי.

ציר בין אישי אמוני: ציר העוסק במשמעות הכלל באמונה האישית שלי, התפקיד שלי בקהילה. 

ציר תוך אישי אמוני: ציר המבוסס על התבוננות פנימית, על להיות בנוכחות עם האלוקים, מה השתנה/ התחזק בי כתוצאה מהתבוננות בציר הזה.

חשוב במבט על: לבחור את אחד הצירים כל עוד אני עולה איתו לממד האמוני. 

פדגוגיה אמונית זו פדגוגיה מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד.

פרק 2: הגדרת מטרות ופרקטיקות הוראה למידה לרכישת מיומנויות רוחניות

(מתוך: "בכל דרכיך דעהו" (משלי ג', ו') למידה רוחנית רגשית חברתית בחמ"ד/  חמ"ד SEL)

מבנה מודל SEL חמ"ד

היסוד עליו מושתת המודל הוא הקשר 'בין אדם לאלוקיו' שהוא גרעין הזהות העמוק שבאדם. הוא הקשר המאיר את כל החיים באור אחר, הנותן משמעות לכל הקיום של האדם ולכל חוויית החיים שלו - ומתוכו נגזרות מיומנויות רוחניות שפירטנו לעיל. הקשר שבין אדם לאלוקיו מהווה יסוד מארגן ל-5 יכולות הליבה הרגשיות והחברתיות. יכולות אלה, ניתן ללמד וליישם בשלבים התפתחותיים שונים מילדות-לבגרות מעבר להקשרים תרבותיים מגוונים. על בסיס 5 יכולות ליבה אפשר לנסח יעדי למידה מגן-תיכון, אשר מפרטים מה מצופה מתלמידים לדעת ולעשות על מנת להצליח מבחינה לימודית, להיות מעורבים מבחינה לאומית, מתוך שאיפה לשותפות ביצירת חברת מופת ומתוך מחויבות לתורה ולהלכה.

שתיים מהיכולות רגשיות חברתיות שייכות לתחום התוך-אישי: מודעות עצמית ומיומנויות של הכוונה עצמית. שלוש יכולות נוספות הן מהתחום הבינאישי: מודעות חברתית, התנהלות חברתית ומודעות והתנהלות לאומית וגלובאלית.

פרקטיקות הוראה למידה לעיצוב הזהות האמונית של הלומד:

תהליך הלמידה על פי הפדגוגיה האמונית: פרקטיקות הוראה למידה

הלמידה מתבצעת בשני אופני חיפוש: 

האחד – פענוח החומר כשהוא לעצמו, והשני – חיפוש משמעות קיומית של החומר הנלמד עבור הלומד, דרך פרקטיקת 4 החדרים להובלת פדגוגיה אמונית:

חדר 1: חדר שאלות גדולות בהלימה למהות: אין בית מדרש ללא חידוש (פדגוגיה מעודדת יצירה בעולם הפנימי)

חדר 2: ארון הספרים היהודי (מקורות)

חדר 3: חדר הדילמות (הסטוריות או עכשוויות)

חדר 4: רפלקציה: מב"ת על- עיצוב הזהות האמונית (משמעות, תוך אישי ובן אישי וחיבור לאלוקים)

פירוט פרקטיקת 4 החדרים להובלת פדגוגיה אמונית -

"...אמרן אף אתה עשה לבך חדרי חדרים והכניס בו דברי ב"ש ודברי ב"ה דברי המטמאין ודברי המטהרין" (תוספתא/סוטה/ז הלכה ז)- עשה לבך חדרים חדרים כלומר צור ארמון רב חדרים בתודעתך. 

חדר 1: חדר שאלות גדולות בהלימה למהות: אין בית מדרש ללא חידוש (פדגוגיה מעודדת יצירה בעולם הפנימי)

חדר 2: ארון הספרים היהודי (מקורות)

חדר 3: חדר הדילמות (הסטוריות או עכשוויות)

חדר 4: רפלקציה: מב"ת על- עיצוב הזהות האמונית (משמעות, תוך אישי ובן אישי וחיבור לאלוקים)

ה"ריהוט" בכל חדר:

חדר 1: שאלות

בחירת השאלה הגדולה: השאלה אותה הקבוצה לומדת יכולה להיות סביב תוכן מסוים בתוך נושא כללי שנקבע מראש ע"י סמכות חיצונית, או שבוחרים נושא באופן חופשי לגמרי. 

חדר 2: מקורות

-איך אני רוצה לחקור את המקור? חומר באינטרנט? ראיונות עם אנשים? שיחה? אני רוצה ללמוד לבד? בזוג? בקבוצה?

יציאה ללמידה – כ-20 דקות עד חצי שעה. 

חדר 3: דילמות

-יוצרים קבוצה סביב נושא משותף ולומדים אותו באמצעות מודל שקלא וטריה

-מוטיבציה: אחרי בחירת הנושא ולפני היציאה ללמידה, בודקים מה המוטיבציה של כל אחד , מה מדליק אותי בשאלה? מה בתוך המקור אני רוצה לחפש?

-מדד האש – דרך מומלצת לבדוק את המוטיבציה ללמידה ולהעלות אותה באופן משמעותי: שואלים את כל חברי הקבוצה מהו מדד האש שלהם כרגע להתלבט בשאלה (בדירוג בין 1 ל-10)? ומה אפשר לעשות כדי להעלות אותו אם יש צורך בכך? (לבחור נושא שמעורר בי מוטיבציה, לבחור את דרך הלמידה המתאימה לי).

-יציאה ללמידה – כ-20 דקות עד חצי שעה. 

-עיבוד משותף – במהלך השיתוף, מתבוננים על הידע החדש שנאסף ומעבדים בשיחת למידה משותפת – הקשרים, תובנות, עקרונות משותפים, הרחבות ועוד – החלק הזה הוא הפדגוגיה האמונית, הגרעין של הלמידה המשותפת ובסיס לשלב טיפוח הזהות.

חדר 4: זהות

-שיתוף בקבוצה – כל אחד משתף בתהליך הלמידה שעשה בעזרת מודל מב"ת על.(מנשים באוהל תבורך)  בתוכן, בתהליך, בחוויה שלו (רושמים את עיקרי הדברים שעולים).

-רפלקציה אמונית – למידה על עצמנו כיחידים וכקבוצה: (מתבסס על מודל מב"ת על)

כיצד השפיע הדיון ע"פ 3 הצירים:

1.       ציר משמעות אמונה: החשיבות והפרשנות שאני נותן למציאות דרך נקודת מבט אמונית.

2.       ציר בין אישי אמונה: אופן השפעת הקהילה/ הכלל על האמונה האישית שלי, התפקיד שלי בקהילה: שליחות עם ישראל, ערבות הדדית.

3.       ציר תוך אישי אמונה: התבוננות פנימית לחזוק הקשר עם האלוקים, מה השתנה/ התחזק כתוצאה מהתבוננות בציר הזהות? כמו: השגחה פרטית.

אופציה נוספת לעיבוד המפגש:

שיתוף בחוויה שלי בקבוצה – איך הרגשתי בקבוצה? מה הייתה התרומה שלי לקבוצה? האם היה לי מקום? מה אני יכול/ה לעשות כדי לצמוח באופן אישי? בקבוצות שיכולות לתת משוב בונה, זו הזדמנות לכל אחד גם לשמוע מאחרים על המקום שלו בקבוצה (כמובן רק אם יש רצון לשמוע משוב כזה).

שיחה על התפקוד של הקבוצה – איך אנחנו משתפים פעולה? האם אנחנו נותנים מקום לייחודיות של כל אחד? ל"תפקיד" של כל אחד? מה אנחנו יכולים ללמוד על עצמנו, שיוכל לשרת אותנו בפעמים הבאות?

החלטה על השלב הבא: האם מתמקדים בכיוון אמוני אחד שעלה, או ממשיכים להעמיק ולהתפרש לעוד סוגיות אמוניות בנושא. 

-בפדגוגיה האמונית המורה מכוון את עצמו לא להעברת ידע, אלא לשותפות עם הלומדים ביצירה של ידע חדש. כולם הופכים להיות מורים ותלמידים. דברי רבי נאמרים במלוא חומרתם: "הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן" (מכות י ע"א). מקופלת כאן מהפכה בתפיסת הפדגוגיה הקיימת היום, באופן בו המורה תופש את עצמו, ופותח מרחב ל-אמון בתלמידים.

-יש רצון לייצר במרחב הלמידה חוויות שמניעות לעבודה של זהות אמונית. האמצעי: מהויות מתוך מודל בית המדרש. קהילה הלוקחת את מהויות בית המדרש כדי לייצר עבודה, זו עבודת חיים!!!

- בעזרת הפדגוגיה האמונית נוצר תהליך מתמשך של פיתוח הזהות האמונית, ניתנים כלים פרקטיים ויישומיים שאמורים להשפיע על הזהות שלו.

מטרת הפרקטיקות/ דרכי הוראה למידה של הפדגוגיה האמונית היא להגדיל את כוחות הרגש והשכל של הלומד - כך גם הנשמה תוכל להתגלות בצורה הרחבה שאפשר. הפרקטיקות מתקיימות בשלושה תחומים:

1.    התבוננות בטבע - אדם יוצא אל הטבע ומתפעל מהטבע ומפלאיו, ורואה דרכו את ריבונו של עולם יוצר כל. אדם בעל רגש פתוח מרגיש התרוממות ותחושת הודיה לה', כי הטבע מרחיב את האמונה.

2.    הופעת האמונה מתוך לימוד התורה, המלמדת אותו את האמונה, בכך שרואים כמה התורה היא נכונה ונפלאה.

3.    מצב פנימי של אמונה מתוך האדם עצמו, מתוך תוכו יש התפרצות של אמונה. זה קרה לאברהם אבינו, שנאמר עליו ששתי הכליות שלו שפעו תורה מתוך הנשמה שלו, הוא קיים את כל התורה מתוך הפנימיות שלו.

"האמונה צריכה להתגלות בשלושת התחומים הללו, בהתבוננות כוללת על העולם על הבריאה. להבין מהי מטרת העולם? לעולם יש מטרה אחת. כשם שלאדם הפרטי יש מטרה, היא חיצונית אליו והוא צריך לשאוף אליה, כך לעולם כולו יש מטרה חוץ ממנו גבוה ממנו, הכלל כולו שואף למשהו שלמעלה ממנו, העולם כולו שואף אל ד'."

·       כל הציטוטים מתוך מאמרי הראיה/מאורות האמונה (נתיבה חוב' כ"ג, א' אלול, תרפ"ח)

פרק 3: נקודות למשוב והערכה של פרקטיקות הוראה למידה 

(מתוך המאמר "אמונה - מהי? הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א)

·       מהות האמונה, מתבטאת בשכל וברגש
לאדם יש הרגשה - שהיא בלב, ויש מחשבה - שהיא בראש. אבל אמונה אינה הרגשה סתמית של האדם שהוא מאמין, ואינה גם הבנה בשכל, שאדם מבין את האמונה.
האמונה היא הנשמה בעצמה, היא כח רוחני פנימי יותר עמוק ויותר חזק מרגש ושכל. בדומה לרגש ולשכל, שאי אפשר לגלות את עצמותם, כך גם הנשמה: את עצמותה של הנשמה אי אפשר לגלות, אך היא מתבטאת בכוחותיו של האדם: ברגש ובשכל. רק את הרגש והשכל אנו מכירים ומרגישים, אך הנשמה היא כל כך פנימית ועמוקה עד שאנו לא מכירים אותה באופן ישיר. דרך השכל והרגש אנו יודעים מה מצב הנשמה ומה רצונה, אך לא הם השורש של האדם, אלא כח יותר פנימי שנמצא באדם, והוא הנשמה.

·       שכל ורגש הם אמצעים להגיע לאמונה, אך אינם האמונה עצמה.
השכל והרגש אינם רק ביטוי של האמונה, הם גם יכולים להוות דרך להגיע אליה. יש אנשים שחונכו מגיל צעיר לאמונה, אך כשאדם אינו מאמין הוא צריך להגיע לאמונה דרך כוחותיו החיצוניים יותר. אפשר לשכנע דרך השכל ולהסביר לו כמה שהתורה זה נכון, כמה שהאמונה היא נכונה, או שמראים לאדם חיים יהודיים והוא נמשך לזה ברגש עד שהוא הופך להיות מאמין. שיטות הוראה/למידה בפדגוגיה האמונית מסייעות ללומד להיות מודע יותר לתהליך הלמידה האמוני שחווה, להמשיג את המשיכה הרגשית ובכך להפוך להיות יותר מאמין. הלומד יוכל לתאר את התהליך ולשתף בו את האחרים ובשלה מתקדם אף ללמדם. אחרי שלב זה, אדם הופך להיות מאמין והוא מבוסס באמונה, ואז גם אם ההוכחות האלו יתבררו כלא נכונות אחר כך זה לא ישפיע עליו. גם אם יהיו קושיות על האמונה לא יווצרו אצלו ספקות, כי כאמור האמונה היא למעלה מהשכל וההגיון, והאדם המאמין לא מתבסס על הוכחות, אלא ביסוס האמונה הוא עמוק בתוך האדם עצמו, בעצם הנשמה. "כי יש כמה מיני אמונה. יש אמונה שהוא רק בלב. והעיקר שצריך להיות לאדם אמונה כל כך, עד שיתפשט בכל האיברים"/ רבי נחמן מברסלב. תהליך הלמידה האמוני נע בין ארבעה קודקודים לפי מודל מב"ת-על:

1.    משמעות- חיפוש אחר משמעות וייעוד: להפוך את חייו למשמעותיים.

2.    בין אישי- נוכחות מלאה עם בני אדם אחרים: הלימוד מתקיים בחברותא תוך דיאלוג.

3.    תוך אישי- נוכחות ברגע הלמידה, התבוננות בעצמי: מודעות לתהליך הלמידה הפנימי.

4.    על "מעבר"/נשגב/עליון- חווית הרוחניות במשמעות של "מעבר", במקודש ובאלוקי. 

 

·       הרחבת האמונה בעזרת השכל והרגש

הרמב"ם בספר המצוות כותב: "מצוה ראשונה אשר הוא הציווי אשר ציוונו בהאמנת האלוקות שנאמין שיש שם שהוא עילה לכל הנמצאים".
במשנה תורה בספר המדע הוא כותב: "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון".
מדוע הרמב"ם כותב בספר המצוות "להאמין" ובמשנה תורה "לידע"?
'לידע' - פירושו להרחיב את הכרת ה', להרחיב את האמונה. צריך להתבונן ולהרחיב את ההתבוננות שה' הוא מנהיג לכל העולם כולו, הוא ברא את הכל והוא מנהל את הכל, ובהמשך מתרחבים עוד - מה זה 'הכל'? עד היכן זה מתפשט? המושגים שלנו מצומצמים מכדי להבין שיש עוד המון כוכבים מעבר לכוכבים שאנו רואים, ושאנו יודעים עליהם. אנו בכלל לא יודעים עד איפה מתפשט הגודל של הבריאה. תהליכי הלמידה, פיתוח כישורים ומיומנויות מכווני אמונה, מעודדים את הלומד להיות מודע לעצמו ולגלות בתהליך הלמידה שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו ולהפוך את חייו למשמעותיים. הפדגוגיה האמונית מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד.
הלומד צריך להעמיק בהכרה שהקב"ה מקיף את כל הבריאה, ומנהל הכל, ואת כל מאורעותיו של האדם בכל רגע ורגע הקב"ה רואה, והקב"ה מנהיג את כל המציאות ואת ישראל עמו. להעמיק בכל העניינים הללו, להתבונן בזה ולעסוק בדרכי התבוננות בהנהגת הקב"ה את העולם. ככל שהאדם לומד יותר את המציאות, האמונה שלו מתרחבת ומתפשטת. הפדגוגיה האמונית משפיעה על זהות הלומד ב-3 הצירים (בהלימה ליחידות הלימוד השונות):

1. ציר משמעות אמונה: החשיבות והפרשנות שהלומד נותן למציאות דרך נקודת מבט אמונית.

2. ציר בין אישי אמונה: אופן השפעת הקהילה/ הכלל על האמונה האישית של הלומד, התפקיד שלו בקהילה: שליחותו בעם ישראל, ערבות הדדית.

3. ציר תוך אישי אמונה: התבוננות פנימית לחזוק הקשר עם האלוקים, מה השתנה/ התחזק כתוצאה מהתבוננות בציר הזהות? כמו: השגחה פרטית.

·       שורש האמונה קיים אצל כל אדם

האמונה היא הקשר של האדם עם הקב"ה: הנשמה שייכת לרבש"ע, היא רואה אותו כביכול, ואם האדם לא מאמין הרי זה מעיד שיש כאילו מחיצה שמפריעה לנשמה להתגלות ולהראות שהאדם שייך לרבש"ע. לפעמים המסך הזה עבה מאוד, ולפעמים דק מאוד.

 

ניתן ללמוד על כך בשירו של חנן בן ארי – שבורי לב: לא לזייף, לא לשקר, לא לוותר לעצמי, לא להתייאש" (אוגוסט 20, 2020) דוגמה לטקסט שיכול לשמש בסיס לפרקטיקת הוראה/למידה שאינה דיסציפלינרית:

חנן בן ארי: "בתקופה האחרונה הוא פשוט לא עוזב אותי. אני שר אותו רגע לפני שאני נשבר. כשאין לי מושג איך לחנך את הילדים שלי. איך להתגבר על הכעס. אני צועק אותו בשלוש בלילה, על כביש החוף, כשלא מסוגל להמשיך להאזין לשידור החוזר של זהבי עצבני. זה כואב לי בעצמות לשמוע אותנו נלחמים זה בזה. אנחנו כל כך הרבה יותר יפים מזה.
אני שר אותו במחלקות הכי עצובות של בתי החולים, שם באמת אין ימין ושמאל. רק שבורי לב. אני יוצא משם עם הגיטרה אחרי חצי שעה ופשוט מת לחיות. פעם שרתי אותו לאמא של חבר, שבוע לפני שהיא הלכה וכשסיימתי היא אמרה לי, יש הרבה כאב ורוע בעולם הזה, אבל יש כל כך הרבה יותר טוב… תגיד תודה על הטוב!
אני שר אותו כשאני מתגעגע להשם. בשנה האחרונה אני הולך ומתקרב אליו. צעדים קטנים, אבל אמיתיים מאי פעם. אני מרגיש אותו חזק וקרוב. בתוכי, לצידי ומעליי. כל כך רוצה להיות בשמחה, לא לזייף, לא לשקר, לא לוותר לעצמי, לא להתייאש. ולפעמים זה פשוט מרגיש בלתי אפשרי. אבא תעזור לי.
ואולי אני שר אותו כי א-ל-ו-ל דופק לי בדלת. ואיך בא לי שהוא יכנס כבר ויביא איתו אנרגיות טובות של רחמים וסליחות ופיוס. שתכלה השנה ההזויה הזו וקללותיה ותחל שנה טובה וברכותיה. כי חלאס אבא, נשברנו. שלוש שנים השיר הזה מחכה לצאת לעולם, עכשיו הוא שלכם".

מי יודע כל כאב/ מי רופא לשבורי לב/ יוצר אור וחושך/ עושה שלום ומלחמה
מי יושב על כיסא דין/ מתכסה ברחמים/ מוחל וסולח/ מביט ויודע
ומי…ירפא ליבי/ אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי/ מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף
מי היה הווה ויהיה/ מי ממית ומחיה/ פותח ידיים/ מצמיח כנפיים
מי…ירפא ליבי/ אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף
רק תגיד לי מי/ מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף
נה נה נה נה…
מי אל מי אני מתגעגע/ כמו ים שאין לו חוף/ רק תגיד לי מי
מי יחבק אותי/ ויבטיח שאני לא אכנע בסוף/ שאני לא אכנע בסוף
שאני לא אכנע בסוף

(מילים: חנן בן ארי)

בן ארי מתאר עבודה/למידה בממד הרוחני תוך העלאת מודעות עצמית אמונית לגיבוש זהותו. תהליך זה מתמשך לאורך כל החיים- "סם חיים".

"אמונה היא לאבד את דעתך ולזכות באלוהים"/ סרן קירקגור

סיכום

הפדגוגיה של בית המדרש היא פדגוגיה אמונית של חיפוש זהות הלומד ועבודה רוחנית. מהויות הפדגוגיה האמונית בהשראת למידת בית מדרש: מטרת העל של הפדגוגיה האמונית היא: "זכה נעשית לו סם חיים": מדובר על עבודה/ למידה בממד הרוחני תוך העלאת מודעות עצמית אמונית לגיבוש זהות. חמש מהויות הפדגוגיה האמונית:

1.    תורה היא וללמוד אני צריך (הבסיס של אמונה בקב"ה): האחריות ללימוד ובחירת המקורות מוטלת על הלומד; הוא מגדיר לעצמו את שדה הלמידה המשמעותי לו. 

2.    מקום שלבו חפץ (רצון עמוק למימוש עצמי דרך מודעות עצמית): פדגוגיה המבוססת על מוטיבציה פנימית ובחירה להתפתחות אישית רוחנית. 

3.    אלו ואלו דברי אלוקים חיים (פיתוח גמישות דרך מודעות חברתית): פדגוגיה המעודדת שונות, מגוון וסתירות. 

4.    השקלא והטריא (לבוא לכל מפגש נקי כמו בפעם הראשונה): על דרך הדיון. 

5.    אין בית מדרש ללא חידוש (פדגוגיה מעודדת יצירה בעולם הפנימי): הלומד יוצא אחרת- "חדש" ממה שנכנס. 

תהליך הלמידה האמוני נע בין ארבעה קודקודים לפי מודל מב"ת-על:

משמעות- חיפוש אחר משמעות וייעוד: להפוך את חייו למשמעותיים.
בין אישי- נוכחות מלאה עם בני אדם אחרים: הלימוד מתקיים בחברותא תוך דיאלוג.
תוך אישי- נוכחות ברגע הלמידה, התבוננות בעצמי: מודעות לתהליך הלמידה הפנימי.
על "מעבר"/נשגב/עליון- חווית הרוחניות במשמעות ש"מעבר", במקודש ובאלוקי. 

פדגוגיה אמונית היא שטח המשולש המחבר בין:

·       פרקטיקות הוראה למידה

·       מיומנויות רוחניות

·       זהות אמונית 

המטרה של הפדגוגיה האמונית: שימוש בפרקטיקות הוראה למידה לרכישת מיומנויות רוחניות לעיצוב הזהות האמונית של הלומד.

הקשר שבין אדם לאלוקיו מהווה יסוד מארגן ל-5 יכולות הליבה הרגשיות והחברתיות. יכולות אלה, מתורגמות למיומנויות רוחניות שניתן ללמד וליישם בשלבים התפתחותיים שונים מילדות-לבגרות מעבר להקשרים תרבותיים מגוונים. על בסיס 5 יכולות ליבה אפשר לנסח יעדי למידה מגן-תיכון, אשר מפרטים מה מצופה מתלמידים לדעת ולעשות על מנת להצליח מבחינה לימודית, להיות מעורבים מבחינה לאומית, מתוך שאיפה לשותפות ביצירת חברת מופת ומתוך מחויבות לתורה ולהלכה.

דוגמה לפרקטיקות הוראה למידה מסייעות ללומד לרכוש מיומנויות אלו:

חדר 1: חדר שאלות גדולות בהלימה למהות: אין בית מדרש ללא חידוש (פדגוגיה מעודדת יצירה בעולם הפנימי)

חדר 2: ארון הספרים היהודי (מקורות)

חדר 3: חדר הדילמות (הסטוריות או עכשוויות)

חדר 4: רפלקציה: מב"ת על- עיצוב הזהות האמונית (משמעות, תוך אישי ובן אישי וחיבור לאלוקים)

"אמונה – אינה לא רגש ולא שכל, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה" הרב קוק. בפוסט זה עסקנו במהות הפדגוגיה האמונית והיחס בינה לכוחותיו של האדם השכל והרגש. האמונה היא כח פנימי עמוק הקיים באדם, הקשר בינו לבין בוראו, הקיים בין אם ירצה ובין אם לא ירצה. כח זה מתבטא בשכל וברגש, ניתן להגיע אליו דרך השכל והרגש, וניתן גם לפתח את כוחות השכל והרגש עוד יותר ובכך לקלוט ולגלות את האמונה הפנימית בצורה גדולה יותר ויותר. נסיים בדבריה של נחמה ליבוביץ': "במרכז השיעור יעמוד הפרק, הפסוק, הסיפור, החוק, העניין, הרעיון [...] ויזכור המורה תמיד: אין עיקר מטרתנו בבית הספר להרבות מידע, ואין ביכולתנו להוציא מתוכו תלמידי חכמים בקיאים בכל חדרי התורה, אלא מטרתנו להרבות אהבת תורה, שיהיו דברי תורה יקרים וחביבים על הלומד."

(התוכן על למידת בית מדרש מבוסס על המקור: ד"ר משה מאיר "במקום שליבו חפץ" על הלמידה הבית מדרשית, הד החינוך אפריל 2014)