spirituality

רוחניות

רוחניות נתפשת ככוללת את הממד האישי הפנימי והאינדיבידואלי של חוויות שמקשרות בין האדם לכוח עליון, לנשגב, לקדוש ולתכלית קיומו. הכוונה לאירוע המלווה בהַרְגָּשָׁה עֲמֻקָּה, הִתְרַשְּׁמוּת רַבָּה מִדְּבַר-מָה נשגב, עליון הממוקם מחוץ לאדם. הוא מְלֻוָּה רִגְשֵׁי הִתְפַּעֲלוּת, הִזְדַּהוּת וְכוּ' והאדם אשר חווה אותו מקשר אותו לכוח עליון או נשגב, ולכן מגדיר אותו כרגע של קדושה. לעיתים נִסְיוֹן חַיִּים, מְאֹרָע שֶׁרִשּׁוּמוֹ רַב עַל הָאָדָם, מפורש על ידי האדם כחלק מתכלית קיומו ומימושו העצמי ביקום. זהו הבט אישי שיכול להיות לבוא לידי ביטוי גם במסגרות קבוצתיות.

רוחניות הינה ממד מרכזי בפוטנציאל האנושי וחלק מרכזי ממי שאנו באמת, מנשמתנו. היא מימוש פוטנציאל ההתפתחות העילאי והמיטבי שלנו, ולכן מימושה של הרוחניות תורם לרווחה גופנית, נפשית והבינאישית של האדם.
"המושג חוויה כאילו עומד באמצע, בין מושג ‘הוויה’ ובין המושג ‘הכרה’, בין על פי היקפו הקוסמי (וגם ההגיוני) הממוצע ובין במובן היות החוויה הכוח המתווך בין ההוויה ובין ההכרה. הסתירה הזאת בנפש האדם כאילו באה ללמד, כי חיי האדם המבוקשים אינם אלא התמזגות של שתי הנטיות האמורות: הנטייה לחיים של צמצום והנטייה לחיים של התפשטות."/ החוויה ככלי ההשגה/ האדם והטבע/ אהרן דוד גורדון.
חוויה רוחנית מוכוונת "עמוק פנימה", לדיוק ולזיכוך בתוך האני- הנטייה לחיים של צמצום, והיא גם מוכוונת למעלה- "מעל ומעבר" להתמזגות כחלק ממרחב אינסופי ונשגב. במקביל היא מוכוונת גם "לכל הצדדים", תוך חיבור רב ממדי עם כל הקיים- הנטייה לחיים של התפשטות.
בחוויה כזו, ההבדל בין סובייקט לאובייקט נמוג, המקודש נוכח באופן אימננטי (פנימי) בעולם הזה, דבר המביא לתחושת שלמות ואינסופיות ואף בהכרת תודה עמוקה. חוויה של התעלות והתרחבות, ותחושה של קשר עמוק לטבע. חוויה של "ניקיון ודיוק" רבים יותר, החושים מתחדדים, הכל ממוקד ובהיר יותר ובא לידי ביטוי תחושות, במחשבות וברגשות של התעלות. דוגמה לתיעוד חווית התעלות מתוך דברי א. ד. גורדון/ אנייה ‘אלואן’:
"יחידי, בודד, דומם. הים רועש, אבל אין רעשו בא להרעיש, להבליט דבר מה, לדבר בבהירות יתירה ובהטעמה מיוחדת. הכל כאילו ממוזג: השמיים, הים וגם רוח האדם, היושב לו בירכתי האנייה, בתוכם. אין מחשבה או הרגשה ברורה. המוח כאילו מהרהר או מדמדם, והלב דופק לתוך הים או מתוך הים ועם הים. מה פירושם של הדמדומים והדפיקות אינך יודע, אבל יש דבר-מה, דבר-מה שיש או יהיה לו פירוש. העיקר – המזיגה הזאת. החיים האלה או ההוויה הזאת. גם האנייה הזאת, הגדולה, היפה, הנקייה, הנוחה, הִנֶה כאילו בתוך המזיגה, כעין אבר מן החי, מן הים; כאותם הדגים ויתר הבריות אשר בתוך הים. ומה נאה היא ומה נוחה האנייה הזאת! גם במחלקה השלישית הכל כה נוח, יפה ונקי, ומה, כמדומה לך, חסר, שתהיה האנייה הזאת אומרת שירה, שירה על התמזגות רוח האדם ברוח העולם! היש לך מזיגה יפה מזו: גבורת הטבע העולמי – וכוח מעשיו של הטבע האנושי, של השכל והרצון האנושיים!"

הבסיס לרוחניות היא ההכרה בכך שקיים משהו שהוא מעבר לקיום הפיסי-גשמי של האדם, טרנסנדנטלי: מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות ולניסיון ואינו תלוי בהם. הכרה בכך שיש ממדים של קיום שהם נצחיים, נשגבים, נעלים, ושיש בהם קדושה. ההכרה בממד הטרנסנדנטלי משולבת מארבעה תחומים:

1. קוגניטיבי- תפישת עולם, ידע או הבנה דרך השכל בקיומו של הממד.
2. חווייתי- קשר ומפגש עם מופעים של הנשגב והקדוש.
3. פיזי- תחושות גופניות של אנרגיות אחרות המתורגמות למשל כהרפיה מוחלטת, התנתקות מממד הזמן או המקום ושלווה אינסופית.
4. רגשי- תחושת התעלות, חדווה ואושר עילאי.

מיקום הממד הנשגב יכול להיות מחוץ לאדם ולעולמו הגשמי, בתוך האדם כנשמה או נפש, ואף בתוך האדם וגם מחוצה לו בו זמנית.
ממד המשמעות מופיע כביטוי להכרת האדם ועיסוקו במשמעות קיומו בפרט והעיסוק בשאלות הגדולות של החיים בכלל. לעיתים העיסוק הקוגניטיבי בשאלות משמעות החיים מייצר חוויה הוליסטית הבאה לידי ביטוי גם בתחום הפיזי והרגשי.
כמעט תמיד ההחלטה לעסוק בהתפתחות רוחנית (עבודה/ תרגול רוחני) ולבחון את משמעותו לאדם, היא החלטה עצמית של האדם.
תתכנה גם חוויות של התעלות, פליאה או מפגש עם המקודש באופן לא צפוי, והן תעוררנה שינוי והתפתחות רוחנית ואף טרנספורמציה מיידית.

התפתחות רוחנית באה לידי ביטוי בפיתוח היכולת הפנימית של האדם לחוות את הרוחניות בכל ממדי הווייתו, תוך כדי ביטוי הקשר לנשגב ול"מְעֵבֶר" וחיפוש תשובות לשאלות של משמעות הקיום ותכליתו. לעיתים מדובר על חוויה/הוויה ייחודית שעולה מן הקשר עם הנשגב והיא התעלות והתרחבות מעבר לעצמי. חוויה של התעלות מעבר לעצמי הינה חוויה/הוויה של חיבור לכל מה שקיים, כולל המקודש והנשגב, באופן שגבולות העצמי האישי מטשטשים והעצמי גם מתרחב וגם מוכל. למעשה הוא מחובר חיבור רב-ממדי הדדי עם כל הקיים: interconnectedness-
נוצרת תלות הדדית, קישוריות גומלין, היות האדם מקושר הדדית עם הנשגב מייצר חוויית/הווית קדושה.
כתוצאה מן החיבור הרב-ממדי הדדי עם כל הקיים מתפחות תחושות אכפתיות, אמפתיה ורצון להיטיב עם הקיים- בני אדם, בעלי החיים, הצמחים והטבע. נוצרות איכויות של טוּב, יצירה, חיבור ושלמות עם כל הקיים, וכמובן אינסופיות ונצחיות. חוויה כזו יכולה לקרות באופן מכוון כתוצאה מעבודה רוחנית או באופן מקרי פתאומי.

סיכום:
"מי שאין נפשו משוטטת במרחבים, מי שאינו דורש את אור האמת והטוב בכל לבבו, איננו סובל הריסות רוחניות, אבל אין לו גם כן בנינים עצמיים. הוא חוסה בצלם של הבניינים הטבעיים, כמו השפנים שהסלעים הם מחסה להם. אבל האדם, מי שנשמת אדם בקרבו נשמתו לא תוכל לחסות כי אם בבניינים שהוא בונה בעמלו הרוחני, שאיננו פוסק תמיד עבודתו הזריזה."
- הרב קוק { מתוך הספר "אורות הקודש" (ב', שי''ד) }
עיקרו של תהליך ההתפתחות הרוחנית כולל התפתחות של הוויה מורכבת, דיוק וזיכוך הליבה הנשמתית של כל אדם, הלימה פנימית בינה לבין שאר מופעי קיומו של האדם היחיד וחיבור לכל היקום על היבטי הנשמה שבו ובכלל זה אנשים אחרים והטבע. התפתחות רוחנית שיש עמה תחושת חיבור לכל הקיים כרוכה גם בתחושת אחריות לזולת, לכלל, לטבע ולסביבה- מעורבות ורצון להיטיב.

(מבוסס על מאמרה של פרופ' עפרה מייזלס "רוחניות וחינוך"/ דצמבר 2014)