Rav kook today

הרב קוק חסר לנו היום

הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל היה הרב הראשי האשכנזי הראשון לא”י, הוא אחת הדמויות המשמעותיות ביותר בעולם היהודי של הדורות האחרונים. איש הלכה והוגה דעות, מקובל ומשורר. קדושתו, ואישיותו המאירה היו לשם דבר בפי כל - חילונים כדתיים. כל מי שנפגש עמו חש כי איש קדוש ומיוחד עומד לפניו. 

אחד היסודות הבולטים בשיטתו של הרב קוק הוא הגישה ההרמונית ביחס לתורה, למציאות ולתרבות האנושית. להרמוניה זו אנו צריכים לשאוף היום, בימים של פילוג, מחלוקות ושנאה. לדבריו, בכל אחד מאיתנו יש ניצוץ אלוקי המחיה אותו והמאפשר לו להתקיים, בכל אחד מאיתנו יש עניין אמיתי המחיה אותו ונותן הצדקה לקיומו.

"לֹא בְּעִצָּבוֹן, לֹא בְּפַחְדָנוּת, לֹא בַּחֲלִישׁוּת סֶנְטִימֶנְטָלִית, צְרִיכִים לִפְנוֹת אֶל הָאוֹר הָאֱלֹהִי, אֶלָּא בִּידִיעָה בְּרוּרָה, שֶׁמַּה שֶׁנּוֹבֵעַ מִמַּעֲמַקֵּי הַלֵּב, לִהְיוֹת מִתְקָרֵב אֶל הָאֱלֹהִים, זֶהוּ חוּשׁ טִבְעִי שָׁלֵם וּבָרִיא, וְלֹא חוּשׁ טִבְעִי סְתָם, אֶלָּא הַחוּשׁ הַטִּבְעִי הַיְּסוֹדִי שֶׁל הַנְּשָׁמָה, שֶׁנּוֹבֵעַ בָּאָדָם מִנִּשְׁמַת חֵי הָעוֹלָמִים, מִנִּשְׁמַת כָּל הַיְקוּם, כָּל הַיֵּשׁ." (הרב קוק/ שמונה קבצים ו': ס"ד)

היום כשאנו נתקלים בתופעה/תנועה (חברתית, רוחנית וכו’) שלילית, מלבד שצריך כמובן -  למגר אותה, יש להתבונן ולנסות להבין מה נקודת האמת המחיה אותה, מה היא אותה ‘דרישת אמת’ הקיימת באותה תנועה, לתת לה מענה ובכך לממש את אותו ניצוץ אמת הקיים באותו חלק במציאות, גם אם הוא עטוף בשכבות שליליות רבות. חסר לנו היום מנהיג כמו הרב קוק שיוביל מהלך שכזה.

כמי שהיה בקי בפילוסופיה הכללית, התייחס הרב קוק לשיטות השונות בה, והגותו משקפת התמודדות יהודית מעמיקה עפ”י תורת הנגלה והנסתר, עם מגוון השיטות והזרמים.
בציטוט הבא של הרב קוק הוא מתאר את המשותף לכולנו: "מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעינו הוא בעליתם ותיקונם, והדרכים של תקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו." (הרב  א.י. קוק, מידות הראי"ה, בתוך: א.י. קוק, מוסר אביך, ירושלים תשל"א, עמ' צ"ח)
הרב קוק תפש את האלוהות כהוויה של אחדות. האדם הופך להיות חלק מן הוויית האחדות עם  כל היצורים והיישויות. "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה. כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלוא רחבו גבהו ועומקו. וכו' וכו'. הם שואבים את אהבת כל ההויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ה' העליונה." ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תמב, תמג; "קבצים", ח"א פסקא קא).

הרב קוק הגיע כמאמין לאמונה אותנטיות אוניברסאלית דרך תהליך פנימי עמוק של הארה בשילוב חווית אחדות עם כל היישויות ביקום. אירועים קונפליקטואליים לא נחוו או נתפשו יותר בעיניו כפרדוקס, דבר שהעצים את האותנטיות שלו והשכין שלום בליבו של הרב קוק. לא היתה קיימת אצלו הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום- הרב קוק הוא התגשמות שלב האמונה האוניברסאליות במלואו.
"יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלוא הסיפוק הרוחני במלואו... ויש אשר עוד תתרחב נפשו, עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם (כלומר, יחד עם כל האומות), רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו וכו'. וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרקי שירה בכל יום. וכו' שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה" ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תמד-תמה; "קבצים", קובץ ז' פסקא קיב).
הרב קוק חי בתקופה בה עם ישראל חזר לארצו לאחר גלות בת אלפיים שנה. הרב ראה בשיבה מן הגלות לארץ ישראל ובציונות “אתחלתא דגאולה” - תחילת הגאולה, ועיצב דרך רוחנית, עמוקה ומקורית המבארת תפיסה זו. על אף שחרד מהצביון החילוני שהעניקו רבים מהחלוצים לעשייתם הציונית, ובעת הצורך לא נמנע מלהעביר עליהם ביקורת חריפה ונוקבת אלא הכיל אותם, אהבם אהבה רבה, כיוון שהעריץ את מסירות נפשם לבנייתה של הארץ הקדושה וכיוון שסבר שעיקר מרידתם נובעת מכך שלא מצאו סיפוק רוחני ואינטלקטואלי ביהדות של דורם. גישתו היתה, שאת הדור הזה -  בעל השאיפות המוסריות הגדולות. צריך לקרב באהבה ולהאיר להם את דרך התורה ע”י יראת הרוממות ועיסוק בהגות וברגש הנמצאים ביהדות.

לבו היה שופע אהבה בלי מיצרים לכל אדם שנברא בצלם ולכל יהודי באשר הוא, ובלטה בו תכונה זו גם ביחס לאלו שהתנגדו לדרכו. ועל אף שפעמים ביטאו את התנגדותם בחריפות, אהבם וסייע להם רבות.