בנג'מין פרנקלין ותנועת המוסר נושא המוסר מעסיק את הפילוסופים עד היום, במיוחד לאור התפתחותה של הבינה המלאכותית המעמידה דילמות מוסריות חדשות בהווה ובעתיד. תמיד ניסו גדולי הפילוסופים לנסח אמות מידה או עקרונות להתנהגות מוסרית. תנועת המוסר צמחה בליטא במאה ה-19, כתגובה לתנועת החסידות ולהשכלה היהודית, בניסיון לחזק את מגמות ההתרופפות במסורת היהודית, בעיקר בקרב צעירים. תנועת המוסר ביקשה להדגיש, לצד לימוד התלמוד את לימודי המוסר כחלק מתהליך מתמשך של חינוך האדם להתנהגות דתית ומוסרית ראויה. מנהיג התנועה היה ר' ישראל ליפקין מסלנט - הידוע גם כר' ישראל סלנטר (1810 - 1883). הוא קבע, שאין די בלימוד תורה בהתעמקות בדפי התלמוד, וכי יש צורך לעסוק באופן קבוע בלימוד ספרות המוסר. אנשי המוסר נהגו לערוך חשבון נפש יומי על מעשיהם והתנהגותם באמצעות תיעוד ורישום בכתב, תוך התייחסות למידות מוסריות מרכזיות ובהן סבלנות, סדר וחריצות, ענווה, דיבור בנחת ושתיקה, הימנעות ממותרות ועוד. הם נהגו להתוודות על חטאיהם והתייחסו בבוז "להבלי העולם הזה". בישיבות של תנועת המוסר בליטא - בסלובודקה, במיר, ב
תגובות
הוסף רשומת תגובה